פרשת בא

מה העבודה הזאת לכם... מאת שמואל אטלי

לאחר שמשה רבנו מצווה את בנ"י על קורבן פסח ועל פסח דורות הוא מוסיף ש"והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח וכו'.
בהגדה מופיעים ארבעת הבנים שכנגדם התורה דיברה, וכל אחד פונה בצורה שונה, הפניה שמוזכרת כאן בפרשה שלנו היא הפניה שמיוחסת לבן הרשע "מה העבודה הזאת לכם" ועליו ההגדה אומרת ש"לפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר" ולכן אנו מצווים להקהות את שיניו ולומר לו שאם היה שם לא היה נגאל...
נראה מהאמרה הזו שכיוון שאותו אחד אמר "אתכם" ולא "אותנו"- בזה הוציא את עצמו מהכלל ולכן מתייחסים אליו כאל רשע ומתנהגים אליו בהתאם..

על הקטע הזה נשאלות כמה שאלות (כולם נובעות מאותו עיקרון)..
א) איך בשאלה הזו רואים שזו שאלה של רשע? הרי גם החכם שאל כמעט את אותה שאלה "מה העדות וכו' אשר צווה ה' אלקינו אתכם " - גם החכם שאל בגוף שני (אתכם) ולא בגוף ראשון (אותנו) וא"כ למה לאחד מתייחסים כאל חכם ולשני כאל רשע?
ב) ההגדה כתבה ש"לפי שהוציא את עצמו מהכלל - כפר בעיקר" לכאורה לא מובן מה הקשר בין השניים? וכי בגלל שאדם הוציא את עצמו מהכלל הוא כפר בעיקר?

יש כמה תירוצים על שאלה זו..
אחד מהתירוצים הוא של הגאון מוילנא שעונה על זה בעזרת הגהה קטנה...
במקום "לפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר" הוא מוסיף "ו" - "לפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר" - כלומר הכפירה בעיקר היא עוד סיבה לכך שצריך להקהות את שיניו וכו'.. ולא דבר שנלמד מההוצאה מהכלל (ובאמת במכילתא הגירסא היא "וכפר בעיקר" כפי שהגאון מוילנא הגיה)
א"כ יש כאן שתי סיבות - סיבה אחת - הוצאת עצמו מן הכלל - סיבה שאינה מעידה על כלום בפני עצמה (לא בטוח שהוא התכוון להוציא את עצמו בהתרסה) ורק בשילוב הסיבה השניה - הכפירה בעיקר, רק לפי זה אנו יודעים שהשואל אכן "רשע"...

עכשיו נותר רק להסביר היכן רואים אצל שאלת הרשע כפירה... מה גם שהיא כמעט זהה לשאלת החכם
הגר"א מסביר שההבדל העיקרי הוא בהזכרת השם, החכם מזכיר "אשר צווה ה' אלקינו אתכם", הרשע מצד שני לא מזכיר כלל את שם השם "מה העבודה הזאת לכם", ולכן, למרות שעצם השאלה עצמה אינה כפירה, היא מעידה שהשואל הוא כופר, ולכן אנו מצווים להקהות את שיניו.
על אותו עיקרון הגאון מסביר את הפסוק בקהלת "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך".. כלומר שההבדל בין החכם לרשע (יתרון לחכמה מן הסכלות) הוא אותו הבדל שיש בין האור לחושך, בפרשת בראשית בבריאת האור כתוב "ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה" - לגבי האור מוזכר שם השם ולגבי החושך לא מוזכר, ואותו הבדל הוא ההבדל בין החכמה לסכלות - החכם לרשע , שהחכם מזכיר את שם השם והרשע לא.

ונסיים במשהו חמוד ששמעתי פעם (שאולי לא עולה בקנה אחד עם החידוש של הגר"א אבל עדיין יפה) :
מדוע הבנים מסודרים כך? חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאל... - מדוע שמו את החכם ליד הרשע?
אלא שהחכם אומר ש"עדיף שישימו אותי ליד רשע ובלבד שלא אהיה ליד שני הטיפשים האלה... הרשע יכול להשתנות ולחזור בתשובה.. אבל שני אלה..."
​

בא אל פרעה מחידושי הדב"ש

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה בֹּא אֶל-פַּרְעֹה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ
ידוע שפרעה שלט על כוחות הטבע העולה בגימ' אלהי"ם. על כן כאשר באו משה ואהרון ואמרו לפרעה: כֹּה-אָמַר יְהוָ"ה אֱלֹה"י יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר עונה להם פרעה: מִי יְהוָ"ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָ"ה

לפרעה, היתה אחיזה בשם אלקים עוד מזמן יוסף שאמר: אֱלֹהִי"ם יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה. את שם הוי"ה הוא לא מכיר, אין הוא מעוניין לקבל על עצמו את ההשגחה הפרטית של ה' ית'. טוב לו להישאר בהנהגת הטבע, בה כל אחד כטוב בעיניו יעשה.

התורה מרמזת לנו, כי בזה שמשה ואהרון פנו לפרעה בשם הוי"ה ולא בשם אלקים, הוא הדבר אשר הכביד את לב פרעה. כי אני הכבדתי - ר"ת גימ' 26 כמניין שם הוי"ה ב"ה.


ה' הוא האלקים מתוך קיצור גינת אגוז לרבי יוסף ג'קטיליא

שם יהו"ה סודו כ"ו, וסוד כ"ו בפירוש, כ"ף ו"ו, שסודו יהו"ה אלהי"ם, שסודו יב"ק (112)
הרי לך כ"ו סובל את פ"ו, ומה שיש לך להתבונן ולדעת כי שם אלהי"ם הוא סוד אהי"ה אדנ"י, שהוא סוד פ"ו,
בחידוש העולם לא נשתמש בשם המיוחד בפירוש אלא בשם אלהי"ם, והוא כדי להפריש בין השם המעיד על הוויתו ית', ובין שאר כל שמותיו הנגזרים לפי הפעולות שנתחדשו בחידוש העולם.

לכן, כשהתחיל לחדש העולם, הוצרך להיקרא בשם המורה על הפעולה, ואמר: " בראשית ברא אלהי"ם " ולא אמר " ברא ה' " כדי להודיע ששם יהו"ה לא נתחדש לו בחידוש בראשית כי זה השם, מיוחד הוא לו קודם לכן, אך לעומתו שם אלהי"ם, שורשו נתחדש בחידוש העולם והוא נמשך אחר שמות ההוי"ה שסודם: יהו"ה יה"ו י"ה.

שם אלהי"ם (גימטריא פ"ו) מורה על מלאכת הטב"ע (גימטריא פ"ו) וזה הכנו"י (גימטריא פ"ו) נתחדש בחידוש הכס"א (גימטריא פ"ו), כי הטב"ע הוא סוד הכס"א באומרו: " השמים כסאי והארץ הדום רגלי " (ישעיה סו' א')
נמצא שהפעולות נכרכות בשם אלהי"ם, ואמנם יהו"ה הוא הפועל את הכל.
והעיקר הגדול הוא שבכל מקום שאתה מוצא יהו"ה אלהי"ם, לדעת כי אלהי"ם נמשך מכח שם יהו"ה. ומה שהוא אומר יהו"ה הוא האלהי"ם (מלכים א יח' לט') כאילו אמר יהו"ה הוא הפועל, ושם אלהי"ם הוא מורה על הפעולה.
ודע לך כי שם המיוחד הגדול והנורא, יש לו שתי דרכים שמתוכם מתברר סוד האלקות כבאומרו פעמיים " ה' הוא האלקים - ה' הוא האלקים " (מלכים א יח' לט')

* הדרך א' , סימן אותיותיו שהן יהו"ה שסימנו כ"ו
* הדרך ב' , סוד מלוי האותיות שהשם המיוחד נקרא בהם יו"ד ה"א וא"ו ה"א שסימנו מ"ה

ומכאן יש לנו לחזור לכוונתנו ונאמר כי השם המיוחד הוא סיבת כל ההוויות ומציאותם, וזולתו אין להם קיום. ושם אלהי"ם שבו נברא העולם, ובו נעשה כל מעשה הטבע, כוחו והמשכתו משם ההוויה הוא, ואין לו קיום בלתי השם המיוחד.
וזה שאמר ברא אלקים ולא אמר ברא ה', כי שם ההוי"ה נסתר בבריאה, ושם אלהי"ם שהוא הכינוי לחידוש העולם, נטפל לטבע - דהיינו הוטבעו בו כל הטבעים במעשה בראשית.