אלו ואלו דברי אלהים חיים 

שאלות ותשובות מן השמים לרבנו יעקב מקורבייל-מבעלי התוספות

 

"שאלתי על סדר הפרשיות שבתפילין, וכך היתה שאלתי: אנא המלך הגדול הגבור והנורא, חכם הרזים, מגלה נסתרות, מגיד נעלמות, שומר הברית והחסד, הגדל נא חסדך עמנו היום וצווה למלאכיך הקדושים להודיעני, את אשר נסתפקנו בסדר פרשיות של תפילין, כי יש מהחכמים האומרים "הויות באמצע", ואם החליף - פסולות. ויש מהחכמים האומרים "הויות כסדרן", ואם החליף - פסולות.

 

שיטת רבנו תם

"הויות באמצע"

שתי הפרשיות של 'והיה'

באמצע ארבע הפרשיות

​

שיטת רש"י

"הויות כסדרן"

שתי הפרשיות של 'והיה'

"כסדרן" כסדר הכתוב בתורה

​

ועתה, מלך מלכים, צווה למלאכיך הקדושים להודיעני הלכה כדברי מי, ודברי מי אתה מחבב?

 

והשיבו: אלו ואלו דברי אלוקים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה, הקב"ה אומר: "הויות באמצע", וכל פמליא של מעלה אומרים: "הויות כסדרן", והוא אשר דיבר ה' (ויקרא י, ג): "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" וזהו כבודו בהיותו פרשת מלכות שמים [פרשת 'שמע'] תחילה [לפני פרשת 'והיה אם שמוע'] "  ע"כ.

 

מה אנו למדים מתשובה זו? ההבדל בין שתי השיטות הוא במיקום שתי הפרשיות האחרונות.

המהות של שתי פרשיות אלה שונה בתכלית - פרשת 'שמע' מסמלת "קבלת עול מלכות שמים" שנאמר בה 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', כאשר פרשת 'והיה אם שמוע' מסמלת "קבלת עול מצוות" שנאמר בה 'והיה עם שמוע תשמעו את מצותי'

קבלת עול מלכות שמים היא הכרה בבורא ית', ביחוד, בגדולתו ובאהבתנו אותו. המצוות לעומת זאת הן כמו הוראות יצרן לשמירה על תקינות המוצר והפעלתו בצורה נכונה.  

 

עם ישראל,  כמו כן פמליא של מעלה, טוענים שעלינו, קודם כל "לדאוג" להקב"ה - לשבח אותו, להראות לו שאנחנו אוהבים ומייחדים אותו. לאחר מכן נדאג לעצמנו על ידי קיום המצוות - הוראות היצרן. זו גם דעת רש"י  ועל כן הפרשיות צריכות להיות כסדרן בתורה, 'שמע ישראל' קודם ולאחר מכן 'והיה אם שמוע'. לעומתם, הדאגה של הקב"ה היא קודם לנבראיו - "קודם כל תקבלו עליכם עול מצוות ותקיימו אותן כדי שייטב לכם, אחר כך "תדאגו" לי".

 

על אותו עיקרון, אנחנו מוצאים בענין חג הפסח - התורה קוראת לחג 'חג המצות' על שם אותן המצות שמצוה עלינו לאכול שבעה ימים, ואשר באות לרפא ולנקות אותנו מכל אכילת איסורו כפי שמוסבר בזהר הקדוש.  לעומת זאת אנחנו קוראים לחג 'חג פסח' על שם שחמל עלינו הקב"ה ופסח על בתי ישראל במכת בכורות. ומובא בגמרא ברכות ו' ע"א "אמר להם הקב"ה לישראל: 'אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם - אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר 'שמע ישראל ה' אלהינו, ה' אחד', ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'

 

שְׁמַע יִשְרָאֵל ה' אֱלהֵינוּ ה' אֶחָד:

רש"י דברים פרק ו פסוק ד

ה'  אלהינו  ה'  אחד.   ה'  שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האומות ע"א הוא עתיד להיות ה' אחד  שנאמר  (צפניה  ג)  כי  אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר (זכריה יד) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

 

רמב"ן דברים פרק ו פסוק ד

שמע ישראל ה' אלהינו.  גם בזה מצוה שיבאר.  כי בדבור אנכי ה' אלהיך יהיה היחוד,  וכמו שאמרו (מכילתא בחדש ה) רבי נתן אומר מכאן תשובה למינים שהם אומרים שתי רשויות הן,   שכשעמד  הקב"ה  על  הר  סיני  ואמר אנכי ה' אלהיך מי מיחה כנגדו,  אבל בא לבאר המצוה  הזו.   והזכיר אותה אחר עשרת הדברות,  לפי שהוא שרש באמונה,  וכל מי שאינו מודה בה כופר בעיקר כעובד ע"ז.  ה' אלהינו ה' אחד. ה' שהוא אלהינו ולא אלהי האומות, עתיד להיות ה' אחד,  כמו שנאמר (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד,  לשון רש"י.   ואתה  צריך להתבונן בזה כי שנה הכתוב כאן לומר "ה' אלהינו",  ולא אמר "אלהיך" כמו שאומר בכל מקום,  שמע ישראל אתה עובר היום וגו' כי ה' אלהיך (להלן ט א ג), שמע ישראל  אתם  קרבים  היום  וגו'  כי ה' אלהיכם (להלן כ ג ד),  וכן בכל הפרשיות שידבר עם ישראל יזכיר ה' אלהיכם או ה' אלהיך, וגם בכאן אמר ואהבת את ה' אלהיך:

אבל הזכיר ביחוד "ה' אלהינו", כי עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות לעשות לו שם תפארת.   והנה  דל"ת אחד גדולה,  לרמוז על מה שכתוב (ישעיה סג יב) בוקע מים מפניהם לעשות  לו שם עולם,  ולכך תקנו בקריאת שמע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,  ואמרו משל  לבת  מלך  שהריחה  ציקי קדרה וכו' (פסחים נו.),  כי משה אמר בתורה ברמז.  וחזר ואמר ואהבת את ה' אלהיך כלשון הפרשיות במשנה תורה:

 

רבינו בחיי דברים פרק ו פסוק ד

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ע"ד הפשט מה שהזכיר שלשה שמות, ה' אלהינו ה', שאילו אמר  ה'  אחד  היה פתחון פה לאומות העולם שעל יראתן אמר כן שהוא נקרא ה' לדעתם, ועל כן הוצרך לומר אלהינו,  כלומר אלהי ישראל,  וכן אלו אמר ה' אלהינו אחד היה פתחון פה לאומות העולם לומר אמת הוא כי אלהי ישראל הוא לבדו נקרא אחד, גם אלהינו שאנו קוראים  ה'  הוא  אחד כמו כן,  לכך הוצרך לומר ה' אלהינו ה' אחד להורות ה' שהוא אלהי ישראל  הוא  אחד והוא לבדו נקרא ה' אחד ואין זולתו ברוך הוא שאחדותו שלמה מכל צד בלא שום הרכבה בעולם, ואין לו באחדותו דומה, לא בעליונים ולא בשפלים, ועתיד שיהיה בכל  האומות  אחד  כענין  שכתוב  (זכריה  יד) ביום  ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.  ומה שאמר  אלהינו  ולא  אמר  אלהיך  כמו שאמר בו בכל מקום במשנה תורה (דברים ד) כי ה' אלהיך אש אכלה הוא,  וכן בכל הפרשיות שידבר עם ישראל יזכיר ה' אלהיך או ה' אלהיכם, מפני שרצה משה להכניס עצמו בכלל היחוד:

 

אור החיים דברים פרק ו פסוק ד

שמע  ישראל  ה'  אלהינו  וגו'.   טעם  כפל  ה'  ב' פעמים ולא הספיק לומר על זה הדרך ה' אלהינו אחד,  נתכוון לב' הדרגות שיש לה', האחד שהוא אלהינו, והב' שהוא אחד, והכוונה בזה  כי  אנו  מקבלין  אלהותו  יתברך  עלינו  למה שממנו הגם שאילו היה במציאות שהיו אלהות הרבה אין אנו בוחרים אלא בשם זה הוי"ה הוא אלהינו, ובזה נכלל כמה פרטים, א' אהבת  הטוב,   אהבת המועיל,  אהבת הערב,  ועוד לו שהוא אחד ואין זולתו אלוה בעולם וטעם  זה  גם  כן  יספיק  להתחייב  להשתעבד לו ולמצותיו הגם שהיה במציאות שלא היו הטעמים שמצדם בחרנוהו לאלוה:

נמצינו  אומרים  שבאחד  מב' הטעמים יספיק להשתעבד למאמריו ולמצותיו,  אשר על כן אמר  ה'  אלהינו  ה'  אחד  בב'  חלוקות  שכל  א' כדאי לעצמו,  ואם היה אומר הכתוב ה' אלהינו  אחד  היה  בנשמע כי מה שהם מקבלין אלהותו עליהם הוא להיותו אחד ואין עוד מלבדו,  יתחייב העבד לעבוד את רבו ואין מנוס ממנו לרצונו ושלא לרצונו, ולא כן אנו עם אלהינו שאנו חפצים באלהותו אהבת הטוב במה שהוא טוב נוסף על היותו אחד ומיוחד:

 

רשב"ם דברים פרק ו פסוק ד

ה'  אלהינו ה' אחד.  ה' הוא לבדו אלהינו ואין לנו אלוה אחר עמו וכן בדברי הימים ואנחנו ה' אלהינו ולא עזבנוהו.  כלומר ה' אלהינו ולא העגלים שאתם משתחוים להם. א' אחד. לו לבדו נעבוד ולא נצרף לעבוד עמו אל אחד אפי' לקסום קסמים כמו שפירשתי למעלה:

 

בעל הטורים דברים פרק ו פסוק ד

עי"ן  של "שמע"  גדולה  שע'  שמות יש לישראל ונתן להם תורה שיש לה ע' שמות ונדרשת בע' פנים  להבדיל  בין  ע' אומות.  ויש פסק בין ה' לאלהינו לומר אע"פ שראיתם כמה דמיונות ואע"פ שאני בא עם זה במידת הדין ועם זה במידת הרחמים אעפ"כ הכל אחד:

דל"ת  גדולה של "אחד",  לומר לך שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם,  וגם שלא תטעה  ברי"ש,  וכן רי"ש דלא תשתחוה לאל אחר (שמות לד,  יד) הרי"ש גדולה שלא תטעה בדל"ת.  ד"א עי"ן ודל"ת גדולה הרי עד וזהו אתם עדי נאם ה' (ישעיה מג, י) וגם הקב"ה הוא עד לישראל כדכתיב (מלאכי ג, ה) והייתי עד ממהר: שמע.  בגימטריא ת"י שת"י שנה עמד בית ראשון. הפסוק מתחיל בשי"ן ומסיים בדל"ת הרי שד שהשדים בורחים מהקורא שמע בכוונה:

 

זהר  הנגלה - תרומה קס:

שמע ישראל וגו'. וזהו הסוד לקבל עליהם על מלכות שמים בכל צד, לפי שצריך האדם להיות מוכן באותה שעה ליחד את שמו של הקב"ה ולקבל עליו על מלכות שמים, ושבעה שבא האדם לקבל עליו על מלכות שמים, השכינה באה ושורה על ראשו ועומדת עליו כעד, להעיד עדות לפני המלך הקב"ה שהוא מיחד את שמו שתי פעמים ביום, ושמו מתייחד למעלה ולמטה כראוי. ועל כן ע' מ 'שמע ישראל' היא מהאותיות הגדולות, וגם ד' היא מהאותיות הגדולות - להיות עד לפני הקב"ה. ובודאי שהאדם המייחד את שמו של הקב"ה למעלה ולמטה כראוי, באה השכינה ושורה על ראשו ומברכת אותו בשבע ברכות, וקוראת עליו 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'.

 

זהר  הנגלה - ר"מ ואתחנן רסג.

מצוה ליחד את שמו של הקב"ה בכל יום. כי כמו שישראל מייחדים את שמו של הקב"ה למטה כך מתייחד שמו למעלה. נמצא שהקב"ה יחיד, למעלה ולמטה. מי שיחד את שמו של הקב"ה, יכוון לבו ורצונו לאותו יחוד שאמרנו, ויחבר את כל אבריו באותו יחוד (למדור נפשו על קידוש ה'), שיהיו כולם אחד. וכמו שיכון כל איבריו בסוד האחד, כן הוא מחבר למעלה את כל האיברים העליונים (הספירות הקדושות) באותו יחוד להיות כולם אחד. בשעה שבא אדם ליחד את שמו של הקב"ה כל חילות השמים עומדים שורות שורות, כדי להתקן ולהתכלל כולם באותו יחוד, לעמוד בסוד האחד, ביחוד אחד, וכולם מתקנים בתקונם כראוי.

 

 

וְיָדַעְתָּ  כִּי ה'  אֱלהֶיךָ  הוּא  הָאֱלהִים  הָאֵל  הַנֶּאֱמָן  שׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאהֲבָיו וּלְשׁמְרֵי מִצְותָו לְאֶלֶף דּוֹר:

 

רש"י דברים פרק ז פסוק ט

לאלף  דור.   ולהלן  (דברים  ה)  הוא  אומר לאלפים כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצותיו העושין  מיראה הוא אומר לאלף ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו העושין מאהבה ששכרם יותר גדול הוא אומר לאלפים: לאוהביו. אלו שעושין מאהבה: ולשומרי מצותיו. אלו העושין מיראה:

 

רמב"ן דברים פרק ז פסוק ט-י

וידעת. מיציאת מצרים, כי ה' אלהיך הוא האלהים, שברא שמים וארץ כאשר פירשתי (לעיל ו כ).  ועוד תדע מזה שהוא האל הנאמן,  שלא ישוב דברו ריקם, והוא שומר הברית והחסד לאוהביו  ולשומרי  מצותיו,   יראי שמו,  לאלף דור,  בזרעם,  כאשר שמר לך ברית אבותיך.  ותדע  כי  הוא  משלם לשונאיו רשעם,  אל פני כל אחד מהם,  להאבידו,  כאשר האביד את המצרים ולא אחר להם:

והמידה  הזאת אשר הזכיר אמת לעולם,  אע"פ שיש רשע מאריך ברעתו,  לא יהיה לו כן רק מפני המידה הזאת הנזכרת שהוא שומר החסד, והנה עשה שום טובה שצריך לשלם לו.  אם כן,   אין במידותיו של הקב"ה אלא שתי מדות הללו,  משלם טובה תחת טובה ומשלם רעה תחת רעה:

ויתכן כי שונאיו המוחלטים מכחישים באלהותו (ו)אין להם זכות כלל. וכמו שאמרו (קהלת רבה  ז  לב)  אמר רבי יאשיה מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך אפים לרשעים בעולם הזה, שמא  יעשו  תשובה,  או עשו מצות שהקב"ה ישלם שכרן בעולם הזה,  או שמא יצאו מהן צדיקים, שכך מצינו שהאריך אפים לאחז ויצא ממנו חזקיהו וגם לאמון ויצא ממנו יאשיהו וגם לשמעי ויצא ממנו מרדכי.  וכל אלו אינם בכלל שונאיו.ויש במלת "אל פניו" סוד ברשע וטוב לו:

והחזיר ושמרת את המצוה וגו'. לומר לכן תשמור את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים, שלא  תהיה  משונאיו  האובדים,   אבל  תהיה  מאוהביו  ושומרי  מצותיו הנזכרים לטובה ולחיים:

 

רבינו בחיי דברים פרק ז פסוק ט

וידעת  כי  ה'  אלהיך  הוא האלהים האל הנאמן.  וידעת מיציאת מצרים,  כי ה' אלהיך הוא האלהים  שברא  שמים וארץ,  ועוד תדע מזה שהוא האל הנאמן שהוא נאמן לקיים בריתו לפי  שהיכולת  בידו.   ואמר  לאלף  דור  ולהלן  הוא  אומר (שמות כ) ועושה חסד לאלפים לאהבי, אמרו רז"ל כאן בעושין מאהבה כאן בעושין מיראה, האי בדסמיך ליה והאי בדסמיך ליה. ותדע מזה עוד שהוא משלם לשונאיו לכל אחד משונאיו:

  

אור החיים דברים פרק ז פסוק ט

ולשומרי  מצותיו  לאלף  דור.   רבותינו  ז"ל אמרו (סוטה לא.) שלעושים מיראה לאלף דור ולעושים מאהבה אלפים כאומרו (שמות כ' ו') ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגו',  ונראה כי לא  כפל לבד יגיד אלפים כי בודאי שעושה מאהבה אין קץ לשכר מעשיו,  ולאלפים האמור באוהביו  לשון  רבים  יכולנו  לומר  עד  מאה  אלף,  וטעם שאמר סתם כי אין שיעור שוה לאהבה ויש בין אוהב לאוהב כפלי כפלים אלא קטן שבאוהבים כפלים כגדול שביראים:

 

רשב"ם דברים פרק ז פסוק ט

וידע  כי  ה'  אלהיך  הוא  וגו'.   כלומר ושמא תאמרו הואיל ונשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ  למה  הוצרכנו לשמור מצותיו כי יטעה מה שהבטיח מכל מקום.  על זאת אני משיב לכם  כי אם לא תשמרו מצותיו לא תירשו את הארץ והוא לא יעבור על שבועתו כי זו היא מדותיו  שומר וממתין את הברית והחסד שנשבע לאבות לקיים מה שהבטיחן עד אלף דור לאותו  דור  שיהיו אוהביו ושומרי מצותיו וזהו שאמר לפנינו ומסיים את דבריו והיה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד. לך ישמרנה ולא ימתין עד אלף דור:

ומשלם  לשונאיו  אל  פניו.   גמול  חטאתיו  אל פניו בחייו לו ולבניו עד דור רביעי זהו לא יאחר או בחייו או עד רבעים.  זהו פשוטו וזו היא מדה טובה מרובה ממדת פורעניות שעל החטאים  לא  יענש  מרביעי  ואילך  אבל  גמול החסדים אע"פ שחוטאין מאה דורות צדיק אחד תעמוד צדקתו אף לדור אחרון של אלף דור שימצא תמים:

 

אבן עזרא דברים פרק ז פסוק ט

הוא  האלהים.   הטעם  זה  הוא  האלהים  באמת  שיש  לו  כח והוא נאמן והטעם בעבור השבועה כי יש נאמן ואין בו כח למלאות שבועתו ויש בעל כח שאיננו נאמן:

שומר הברית והחסד לאוהביו. אין למעלה מהם:

ולשומרי מצותיו. אחריהם. או פירושו אוהביו בלב הם שומרי מצותיו בפה ובפעל:

לאלף  דור.  טעה האומר כי בשלשים אלף וששת אלפים ישוב גלגל המזלות כי הנה נמצאה המעלה בשבעים שנה וטעם אלף עד אין קץ:

​

​

​

​