משפחת כוכבי

מוצאה של המשפחה

מוצאה של משפחת כוכבי הינו מ- וישו בחבל מארמארוש (מרמורש) אשר ברומניה מצד סבא דוד כוכבי (Stern) וגם מ- דלאטין שבפולין מצד סבתא מלכה כוכבי לבית כרמי (Weingarten) .

​

מארמארוש 

Maramures ברומנית, Maramaros בהונגרית   (הנתונים הועתקו מאתר ויקיגניה)

חבל ארץ היסטורי שהשתייך לטרנסילבניה וכיום מחוז (Judet) ברומניה שבירתו היא באיה מארה Baia Mare , בעבר מקום מושבם של 35,000 יהודים חסידיים בעיקרם. מארמארוש מוזכרת לראשונה במסמך משנת 1199.

כתוצאה מתהליך ארוך שנמשך במאה הארבע עשרה היא עברה לשליטתה של ממלכת הונגריה ובירתה היתה סיגט Sighet ‏ (Maramarossziget). לפני מלחמת העולם הראשונה השתייכה להונגריה ולאחריה חולקה כאשר חלקה הצפוני נמסר לצ'כוסלובקיה (ונבלע במסגרת חבל קרפטו-רוס) וחלקה הדרומי נמסר לרומניה. ממשלת רומניה הרחיבה את שטחי המחוז וכללה בו ישובים נוספים, כן הפכה את העיירה באיה מארה לבירת המחוז במקומה של הבירה ההיסטורית סיגט.

 

יהדות מארמארוש

היהודים הראשונים הגיעו לרומניה בראשית המאה השנייה לספירה. במאה ה-14 הגיעו לרומניה יהודים שגורשו מהונגריה, ובמאה ה-16 - כמה ממגורשי ספרד. במאה ה-17 הגיעו לרומניה יהודים שנמלטו מאימת פרעות חמילניצקי בפולין.

מקורם של יהודי מארמארוש הוא ביהודי גליציה שנמלטו מן הפוגרומים, וחצו את גליציה ובוקובינה עד הגיעם למארמארוש. במאה השבע עשרה החלה הגירה גדולה ובשנת 1690 כבר מוזכרים יהודים במסמכים ארכיוניים בבורשה. בתקופה זו עדיין לא היתה ליהודים זכות לבעלות על אדמה ובעבור זכות הישיבה במקום היה עליהם לשלם לאציל המקומי מיסים. יהודי האזור היו שונים מבחינה תרבותית משאר תושביה של הונגריה. רוב היהודים היו עובדי אדמה פשוטים ויראי שמים ורובם היו קשורים לחצר חסידית כזו או אחרת. השפה השלטת באזור היתה יידיש.

​

יהודים אלו היו סוחרים או שעסקו בעבודת האדמה וברעיית צאן. מצבם הכלכלי היה בדרך כלל ירוד. חלק קטן מן היהודים היו בעלי מנסרות לעצים. מנסרות אלו סיפקו עבודה לזמנים קצרים, בהם היו יהודי העיירות עובדים בכריתת עצים, אחר כך במנסרות ולבסוף בהשטתם של העצים על דוברות למקומות מרוחקים.

 

במארמארוש פעלו מספר ישיבות, חלקו גדולות וחשובות. כמו כן פעלו בה מעל 250 רבנים, מהם למעלה ממאה אשר פרסמו ספרי קודש שונים. רבנים ישבו בכשלושים מתוך מאה וחמישים הישובים בהם גרו יהודים (בחלק מישובים אלו גרו רק משפחות בודדות). במפקד 1930 נמנו באזור 34,053 יהודים.

 

בכל מארמארוש נותרו שלושה בתי כנסת, ששינו את יעודם לבתים בבעלות רומנית, וכארבעים בתי עלמין בכפרים. ברוסקובה בית הכנסת שהיה עשוי מאבן הועבר לשמוש מקומי כחנות. בתי כנסת פעילים קיימים רק בסיגט (בית הכנסת שנבנה בשנת 1902) ובית כנסת נוסף שנמצא בבאיה מארה. מקווה טהרה שנשאר שלם, אפשר למצוא בעיירה Moisei הוא ממוקם ליד הנהר ועד היום משתמשים בו כבית מרחץ.

 

יהדות מארמארוש בשואה

באוגוסט 1940, הועברה מארמארוש לחזקת הונגריה הכבושה בידי הנאצים. יהודים פוטרו ממקום עבודתם ועל ילדיהם נאסר להגיע לבתי הספר. במרץ 1944 הגיעה ההוראה לשאת טלאי צהוב. שבועות ספורים לאחר מכן החלו השלטונות לעבור מדלת לדלת לאסוף את היהודים ולנעול את בתיהם. היהודים נאספו לגטאות ומשם נשלחו למחנות השמדה. כ-38,000 יהודי מארמארוש נספו בשואה.

 

גטאות באזור מארמארוש

גטו סיגט - הוקם 18-20.4.1944. בגטו שהו 11,000 יהודים מסיגט ושתי עיירות בסביבה.

גטו ברבשט - בגטו שהו 3,000 יהודים. גטו דרגומירשט -הוקם 15.4.1944. בגטו שהו 3,000 יהודים.

גטו ווישו העליונה - הוקם 16-23.5.1944. בגטו שהו 14,000 יהודים בנוסף ליהודי העיירה שמספרם כלל 4,000 נפשות.