פרשת מקץ

יוסף ופתרון החלומות מחידושי הדב"ש

אומר הזהר דף קצ"ד ע"ב כתוב אותי השיב על כני ואותו תלה, מכאן שחלום הולך אחר פתרונו, השיב על כני, מאן מי, אלא זה יוסף, ואותו תלה, באותו פתרון שפתר לו, וכתוב ויהי כאשר פתר לנו כן היה:

מפרש רש"י: השיב על כני - פרעה הנזכר למעלה כמו שאמר פרעה קצף על עבדיו הרי מקרא קצר לשון ולא פירש מי השיב לפי שאין צריך לפרש מי השיב מי שבידו להשיב והוא פרעה וכן דרך כל מקראות קצרים על מי שעליו לעשות הם סותמים את הדבר. מורגש מכך שרש"י שחי לפני שנתפרסם ספר הזהר, מרמז על דברי הזהר שטרם התגלה.

וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור וגו' רבי אבא פתח ואמר, (תהלים קמז יא) "רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו". מי אלה מיחלים לחסדו, אלה הם המשתדלים בלימוד התורה בלילה, ומשתתפים עם השכינה, וכאשר בא הבוקר הם מחכים לחסדו, והרי העמדנו, שכאשר אדם משתדל בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך אליו ביום, כדכתיב (שם מב ט) "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. קטע זה מרמז על יחוד של אות ו' עם אות ה' בס"ה יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי - בגלל שבלילה שיר-ה' עמי על כן בבוקר יצוה ה' חסד-ו' - ליחדא קב"ה ושכינתיה

שלוש בריתות חתם הקב"ה עם ישראל - ברית הדעת, ברית הלשון וברית המעור, בחינת דת"י. לעולם הת"ת והיסוד מחוברים יחדיו וכל שעלינו לעשות הוא לעולתם אל הדעת שיהיו תמיד בקדושה ולשם שמים.
רבי שמעון אמר: עד שלא קרא לו אותו המעשה (של אשת פוטיפר), לא אקרי צדיק, כיון שהוא שמר על הברית נקרא צדיק, ומדרגת של ברית קודש נתעטרה בו, ומה שהיה לו מקודם בבור (הקליפות), הסתלק ממנו, וכתיב ויריצהו מן הבור, הסתלק מזה (הקליפות), ונתעטר בשכינה הקדושה.

דם השעיר:
על פי פנימיות התורה, לעולם הת"ת והיסוד מחוברים יחדיו. על כן חשש יעקב כל הזמן שמה תיפגם הברית וח"ו תיפגם נצחיותו של עם ישראל וזה סוד כתנת הפסים שטבלו האחים בדם השעיר כמו שנאמר:

וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לֹא. לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. לה וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.

לדם השעיר תכונה מיוחדת והיא שהוא דומה לדם האדם אך כאשר כבר שימש את בריתו, שהרי ידוע שמקור הזרע הוא בדם והדם הוא הנפש והוא נמשך מן הדעת. על כן כאשר ראה יעקב את הכתנת עם דם כזה בחשבו שיוסף פגם בבריתו, אמר פעמים טרוף טרף יוסף טרף מעלמא די וטרף מעלמא דאתי.


עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה מאת חידושי הדב"ש

כאשר בעצת אימו, הלך יעקב אבינו לקבל את הברכות מאת יצחק אביו במקום עשו, מאוד חשש שמא יגלה זאת יצחק, וימצא מקלל אותו במקום מברך.

רבקה אמנו ובה רוח הקודש, ידעה שיעקב הוא זה המיועד לברכות מאביו, ועל כן אומרת לו לא לדאוג וש- "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי" (בראשית כ"ז)
כעת, כאשר חוזרים בני יעקב ממצרים ומבקשים לקחת אתם את בנימין, "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה". (בראשית מב,לו)

למה התכוון יעקב באומרו: "עלי היו כולנה"
ניתן לפרש שמאז קבלת הברכות, עברו על יעקב לא מעט תלאות ובראשן: מעשה עשו, מעשה לבן ומעשה יוסף. ר"ת על"י
על כן כאשר באה לו המכה החדשה הזו של לקיחת בנימין, מתנגד יעקב. שהרי מכה זו הינה בחשבון הקללות שהודיעה לו רבקה אמו, כאשר אמרה : עלי קללתך בני כלומר המכות שיבואו עליך הם רק שלוש: עשו, לבן, יוסף, ולא יותר. ועל כן היתה התנגדותו.