פרשת תצווה
פורים - "מקרים" ולקחים מאת שמואל אטלי
במגילת אסתר (ב' יא') אנו רואים כי אחרי שאסתר נלקחה לבית הנשים "מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה".
רש"י מפרש כי "זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה - דוד ומרדכי. דוד שנאמר (שמואל א יז) 'גם את הארי גם הדוב הכה עבדך' אמר : 'לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו להלחם עם זה', וכן מרדכי אמר 'לא אירע לצדקת זו שתילקח למשכב ערל אלא שעתידה לקום להושיע לישראל', לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה.
את אותו רעיון עצמו אנו מוצאים ברש"י בפרשתנו; כשרש"י בא (כח' ד') לתאר את האפוד כתב ש"לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר וכו' שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים".
פירושו של רש"י לכאורה אינו מובן. מדוע מדמה את הסינר דווקא לשרות שרוכבות על סוסים, ועוד - מניין לרש"י כי האפוד הוא אכן כך, וכי חסרים בגדים אחרים לדמות את האפוד אליהם?
ישנו סיפור על רש"י (איני יודע מאין הוא לקוח, ואודה למי שיפנה אותי למקור) שמתרץ את השאלות הללו - מספרים כי רש"י - (שהיה קדוש בצורה שקשה לנו לתפוס ולקבל - תחשבו על אדם שכתב פירוש על כל התורה ברוח הקודש, תחשבו כמה פעמים מעטות אנו שומעים על רב שזכה לגילוי בודד כלשהו, ותבינו את היחס..), תמיד הקפיד על שמירת העיניים ונזהר בצורה יוצאת דופן, יום אחד כאשר יצא מביהמ"ד ראה אשת שר שרוכבת על סוס, הוא הצטער ולא הבין איך הוא נכשל בראיית אותה אשה, וכשהגיע לפרשתנו ולא ידע כיצד נראה האפוד, עלה בלבו כי כנראה מהשמים סובבו את זה כדי שיוכל לראות את אותו סינר שאותה שרה לבשה כדי שיבין כיצד האפוד נראה.
אנו רואים כאן בהתנהגותו של רש"י את אותו יסוד שהוא עצמו הביא לגבי דוד ומרדכי - שלושתם לא לקחו דבר כ-'סתם מקרה' - לאחר שדוד המלך נלחם עם הארי והדוב הוא לא חשב לעצמו "ודאי שיש חיות טרף.. לכן עשו אותי רועה, כדי להגן על הצאן מחיות כאלה", ומרדכי לא חושב לעצמו "אסתר היתה יפת תואר ולכן לקחו אותה כמו כל אחת אחרת" , וגם רש"י לא העלה על דעתו כי "תמיד יש ניסיונות" וקרה ונכשל..
במקום זאת שלושתם הפיקו לקחים מכל פרט ופרט בחייהם, והבינו כי כל מקרה הוא למעשה רק מה' והוא מהווה חלק ממרקם גדול שה' רקם לכל אדם ואדם ובו הוא מנסה להראות לו את דרכו ("מקרה", "רק מה'" ו"ה' רקם" הם אותן אותיות).
את אותו יסוד אנו מוצאים גם בסוף המגילה (פרק ט) - "ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם" בגמ' (רש"י מביא אותה כאן) מובאים כמה פירושים מהו ה 'ככה' ומה הגיע אליהם:
"מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלי הקודש ומה הגיע עליהם שבא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי, מה ראה המן שנתקנא במרדכי ומה הגיע אליו שתלו אותו ואת בניו, מה ראה מרדכי שלא יכרע ולא ישתחווה ומה ראתה אסתר שזימנה להמן".
הקו המנחה של כל הפירושים הנ"ל הוא אחד : היהודים רק עכשיו מבינים כי אין מקרה ללא סיבה, כאשר אסתר (למשל) מגיעה למלכות, הרי שיש כאן מטרה, ואם המן נתלה זה אך ורק בגלל שהוא חשב רעה על היהודים ולא בגלל 'סתם מקרה, ומשחקי הכוחות הפוליטיים - בעזרת סריס כמו חרבונא - גרמו לכך'.
כאשר היהודים מגיעים להבנה כזו עמוקה, אז ניתן לומר עליהם את הפסוק הבא אחריו "קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם", והגמ' מציינת כי היתה כאן קבלת תורה שהיתה יותר שלמה ממתן תורה!!!. עד כדי כך הדרגה של ההתבוננות בדרכי ההשגחה חשובה.
ואם נשים לב, חשיבות הדבר מובנת לחלוטין. אחד הדברים החשובים ביותר ביהדות היא ההכרה בבורא וקבלת עול מלכות שמיים, בגישה זו אנו למעשה מקבלים עלינו עול מלכות שמיים בכל דקה ודקה! שהרי בכל מקרה שאנו נפגשים אנו (כעין) מצהירים במפורש כי אנו מאמינים בבורא ומקבלים את מלכותו ואנו מנסים להבין מה הוא רמז לנו בדבר זה או אחר.
אותה גישה אנו מוצאים בגדולי ישראל בכל הדורות ובין השאר במעשה הבא.
יום אחד כשר' איסר זלמן מלצר העביר שיעור, נכנס תלמיד ובפיו היתה הודעה 'סנסציונית': "הרבנית ביקשה למסור לרב שהחלב גלש" , התלמידים התפלאו מדוע הרבנית מפריעה לרב בדבר כל כך פעוט, שהרי למי לא קורה והחלב גולש בביתו.. ויותר התפלאו כשהרב ישר כששמע את ההודעה, ביקש את סליחתם ויצא במהירות מבית המדרש.
לאחר כמה דקות חזר הרב ואז בקשו ממנו התלמידים 'לדעת מה זה ועל מה זה'. מה פתאום הרבנית הפריעה באמצע השיעור עם הודעה כזו, ומדוע הרב ישר יצא מבית המדרש כששמע אותה, הרב השיב להם כי החלב בביתם מעולם לא גלש (!!!) וכאשר הרבנית הודיעה כי היום החלב גלש, ניסה הרב לחשב את סדר היום שלו כדי להבין מדוע החלב גלש דווקא עכשיו ונזכר כי עדיין לא שילם את הכסף לחלבן, לכן ישר יצא מבית המדרש ושילם לו.
יהי רצון שנזכה לגעת בדרגה גבוהה זו
נ.ב.
בקשר ל 'פורים שמח' , שמעתי כי זו טעות לומר כך, 'פורים' היא מילה ברבים, ולכן הברכה היותר מתאימה היא 'חג פורים שמח'
למה שמו של משה רבנו לא מופיע בפרשה? מתוך הספר בשנה ההיא
אומר משה לקב"ה אחרי חטא העגל (שמות ל"ב, ל"ב): "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך".
אומרת הגמרא (מכות י"א.): "קללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת". ובאמת מפרשת שמות בה מוזכר משה לראשונה ועד סוף התורה, פרשת תצוה היא היחידה ששמו של משה לא מופיע בה. ורמז לדבר בפסוק: "מחני נא מספרך", דהיינו, מספר 'כ' והפלא ופלא, פרשת תצוה היא בדיוק הפרשה ה "כ" (בגימטריא עשרים) מבראשית.
בנוסף, יש אומרים, שפרשת תצוה היא היא קבורתו של משה ולכן שמו אינו מופיע בה, ומה גם שהיא בדרך כלל מופיעה סמוך ליום פטירתו של משה (ז' באדר).
ואתה תצווה מאת ר' רחמים ארבל
פותחת הפרשה בציווי לבני ישראל. פעמים רבות במקרא בצורות שונות עם ישראל מצווה לעשות כגון מצוות עשה ולא תעשה ותרומה למשכן ומחצית השקל וצדקה לעניים ועוד ועוד. מטבעו של האדם, שונה הוא כאשר מצווים עליו מאדם שאינו מצווה ועושה. כדברי חז״ל ״גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה״. הציווי והקושי מגדילים את המחויבות שלו ואת השכר.
פעם התרחשה מלחמה, והנה גדוד שיצא לשטח הגיע למקום נידח ליד כפר עויין, ואספקת המזון לא הגיעה לגדוד, מחוסר ברירה פנה מפקד הגדוד לראש הכפר והודיע לו שאם אנשי הכפר לא יכינו אוכל לגדוד אזי ייכנסו ויבזזו את הכפר בכח.
ראש הכפר הוציא כרוז לאנשי הכפר שיואילו להביא מצרכים כדי להכין אוכל לגדוד. והתושבים לא כל כך ששו לתת וכל אחד אמר לעצמו שהשכן יתן. ראה כך ראש הכפר יצא למרכז הכפר העמיד סיר ענק והניח בתוכו מספר אבנים מזג מים לסיר והודיע לתושבים שיש אוכל לגדוד. רק שכל מי שיכול ונשאר לו איזה ירק בבית או קטניות שיביא בכדי שיהיה טעם למרק. ולפתע רבים הביאו. הכניס הכל לסיר המרק וחילק לכל הגדוד אוכל וכך בחכמתו ניצלו כל אנשי הכפר ביזה.
לומדים אנו שצריכים במצוות שהשם נתן לנו לעשותם בזריזות ובשמחה ולא לדחותם שחלילה נידחק ונעשה אותם כלאחר יד או מתוך הדחק.
