פרשת עקב

פרשת עקב

לא על הלחם לבדו  מחידושי הדב"ש

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אתָם וְשָׁמַר ה' אֱלהֶיךָ לְךָ, אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבתֶיךָ.

אומר רש"י: אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו, תשמעון
שואלים חכמים: מה ראה רש"י לפרש שמדובר כאן על המצות הקלות שאדם דש בעקביו ולא פירש את הפסוק לפשוטו - בלשון יען תשמעון כפי שתירגם אונקלוס - חלף די די תקבלון, או בלשון בעבור כמו שנאמר באברהם " עקב אשר שמר..."

כתוב בפסוק הקודם - פסוק י"א, סוף פרשת ואתחנן: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים... וכתוב כאן בתחילת פרשת עקב - פסוק י"ב , עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. למה לא נאמר "עקב תשמעו אותם" למה תורה חזרה על המילה משפטים? רש"י לומד מכפילות זו, שמדובר בפרשתנו על המצות הקלות שאדם דש בעקביו.
לא זו בלבד אלא שיש לכאורה, סתירה בין שני הפסוקים הללו. פסוק יא' מסתיים ב: אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם ודרשו חכמים - היום לעשותם, מחר לקבל שכרם - דהיינו השכר המצות שמור לעולם הבא.

בפרשה שלנו כתוב בהמשך הפסוק: וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרת צאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לָתֶת לָךְ, דהיינו שכר כאן בעולם הזה.
על כן אומר רש"י שרק השכר עבור מצוות קלות הוא בעולם הזה. לבוש האורה

אומר דוד המלך ע"ה: "למה אירה בימי רע, עון עקבי יסובני" תהילים מט', ו' ומפרש התנחומא: יתברך שמו של הקב"ה שנתן תורה לישראל, שיש בה תרי"ג מצוות, ויש בהן קלות וחמורות. ומפני שיש בהן מצוות קלות שאין בני אדם משגיחים בהן, אלא שמשליכים אותן תחת עקביהם, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד המלך מתיירא מיום הדין ואומר: רבש"ע איני מתיירא מן המצוות החמורות שבתורה. ממה אני מתיירא? מן המצוות הקלות שמא עברתי על אחת מהן... ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה.

יש אומרים שרש"י רצה ללמד אותנו שאל לנו לדוש אף מצוה, שהרי אין סולם ערכים במצוות. לא ניתן לומר איזו חשובה ואיזו פחות. לכל מצוה יעוד וחשיבות משלה וכך מובא בפרקי אבות : רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. אבות ב', א'

התורה היא מכלול של מצוות והנהגות שאין אנו יודעים ומסוגלים לפרק את מרכיביה ו/או לבטל אחד מהם, כפי שאין אנו יודעים איזה חלק מגופנו חשוב יותר לשמירה על תקינות המערכת כולה. ועל כך רמזה תורה באומרה: כִּי לא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה', יִחְיֶה הָאָדָם. דברים ח', ג'.

הלחם הוא דבר שאנו יודעים לעשות ומכירים פחות או יותר את כל מרכיביו, ניתן להחליף חלק זה באחר. הוא מסמל את החומריות, אך אל לבנות על ידע זה בלבד כדי לשמור על תקינות המערכת כולה. רק אם נדע לשמור על כל מוצא פי ה', על כל הוראות התורה, הוא הדבר שמסוגל לשמור עלינו ועל חיינו.

אך אל לנו לשים את השכר לנגד עינינו כמטרה בקיום המצוות - קלות כחמורות, השכר הוא פועל יוצא מהתנהגותנו בדרך התורה. אנו בונים לעצמנו את הטוב או ח"ו את פחות טוב במו ידינו. אם נשכיל לשמור על כל הוראות היצרן, אזי המכונה תשמר במצב תקין ותאריך ימים.