פרשת כי תבוא

מחידושי הדב"ש

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיך נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּה וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ
 פרשה זו מתחילה מפרק כ"ו כמנין שם הוי"ה ב"ה ובמילה "והיה" שהם גם כן אותיות שם הוי"ה ב"ה

אמרו רז"ל, אין "והיה" אלא לשון שמחה, כי ויהי הוא לשון צער, אבל והיה הוא לשון שמחה.
 ידוע שסדר השתלשלות העולמות עד לעולמנו זה הוא על סדר ד' בחינות שיש בד' אותיות של שם הוי"ה ב"ה. כי ד' אותיות הוי"ה שבשמו ית' כוללות את כל המציאות כולה מבלי יוצא ממנה אף משהו מן המשהו. ומבחינת הכלל, הן מתבהרות בעשר הספירות - חכמה י , בינה ה , ת"ת ו , מלכות ה ושרשם, והם עשר כי התפארת כוללת בעצמה שש ספירות הנקראות חג"ת נה"י והשורש נקרא כתר. (פתיחה לחכמת הקבלה אות ג')
 
ידוע גם שאות י היא בחינת אבא, אות ה ראשונה היא בחינת אמא, אות ו בחינת זעיר אנפין ואות ה אחרונה היא בחינת נוקבא. אותיות י-ה הם בחינת הזכרים ואותיות ה-ה בחינת נקבות. אם כן כאשר האותיות הן כסדרן דהיינו הזכרים על הנקבות, כמו במילה ו"ה י"ה - אזי זה לשון שמחה. אבל כאשר האותיות לא כסדר העולם, דהיינו הנקבות על הזכרים או נקבות עם נקבות או זכרים עם זכרים כמו במילה ו"י ה"י , הרי זה לשון צער.
 
נראה לי לפרש בס"ד, שפרשה זו מרמזת על תכלית ביאתו של האדם לעולם הזה, מהלך חייו ועמידתו לפני בית דין של מעלה.
ידוע שתכלית בריאת העולם הוא קיום תורה ומצוות שנאמר: כֹּה אָמַר ה' אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי על ידי קיום תורה ומצוות, מגיע האדם להכרת הבורא ית', להבנה שהכל ניתן לנו ממנו ושהכל על פי רצונו ית', כמו שנאמר וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
 
אחרי חיים ארוכים, על האדם לבא אל הכהן - דהיינו בית דין של מעלה, ולהראות את ראשית הפירות (ראשית מלשון ראשון במעלה) שהוא קצר בחייו - דהיינו המצוות שהוא עשה, את הבנים שהשאיר ואשר ממשיכים את דרכו בעבודת השם.
כדי להצטדק על מעשיו הרעים - הרי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, מזכיר האדם את קושי השעבוד בו היה נתון משך רוב שנות חייו שנאמר:  וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.
 
מזכיר האדם להקב"ה שאבותינו, למרות הגיעם למצב של  "גוי מקרב גוי" נגאלו ממצרים במידת החסד שנאמר:  וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים
 
כמו כן עליו לפרט את מעשיו הטובים שיעמדו לזכותו שנאמר: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל מִצְוָתְךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ, וְלֹא שָׁכָחְתִּי. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ, לְמֵת; שָׁמַעְתִּי, בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי--עָשִׂיתִי, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.
 
יהי רצון  ונזכה לעמוד ביום הדין הקרב ובא, ובידינו די מצוות להכתב ולהחתם בספר החיים. אמן