פרשת וילך

פרשת וילך

מחידושי הדב"ש

פרשות ניצבים - וילך  הן בדרך כלל מחוברות חוץ ממתי ששבת מפרידה בין יום הכיפורים לחג הסוכות, שאז קוראים אותן בנפרד.
לשתי הפרשות הללו, נושא משותף והוא אחדות עם ישראל והערבות זה לזה כפי שדורשים רוב הפרשנים את הפסוק הראשון של פרשת נצבים. (ראה פירוש האור החיים הקדוש אותו הבאנו בפרשת נצבים)
 
אותו רעיון אנו מוצאים בפרשה זו. בזמן הבית (ראשון ושני) כל העם היה מתקהל אחת לשבע שנים בסוף שנת השמיטה שנאמר:
וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. ל"א,  י'-י"א
 
במעמד זה, המלך היה קורא בתורה באזני העם למען ישמעו את מצוות ה' שנאמר:
הַקְהֵל אֶת הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. 
וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ--לְיִרְאָה, אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם: כָּל הַיָּמִים, אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. ל"א, י"ב - י"ג
 
רש"י מפרש שהאנשים צריכים ללמוד, הנשים לשמוע והילדים לתת שכר למביאיהם וזה מדובר בעיקר בנשים המופקדות על חינוך התורני של הילדים.
 
רבי שמשון רפאל הירש מצדו רואה בפסוקים הללו, את החיוב המוטל על ההורים ללמוד ולשמוע כדי לדעת לקיים את מצוות ה'. בזמן שהילדים שעדיין לא מחויבים במצוות, צריכים לפחות להתרגל ליראת ה'.
עיקר ההתקהלות הזו הוא להכניס בנו יראת ה' יותר גדולה.
 
להתקהלות זו יש אם כן, יש מטרה חינוכית אשר מגמתה לחזק את האמונה בדור הצעיר, אך יתרה מזו משרע"ה בפנייתו לעם קורא לו לחזור בתשובה.

כבר בפרשת נצבים נאמר:
וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ ל', ב'  
 
בפרשת וילך חוזר נושא התשובה שנאמר:
וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ: כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי. ל"א, כ"א
 
אמנם בפסוק י"ט נאמר שמצוה על כל אחד לכתוב ספר תורה , כדי שלא תישכח תורה מישראל, אך גם אם הדורות הקודמים יכשלו, הילדים יהיו נמשכים מחדש אל  התורה ויעמידוה על כנה שנאמר:
וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם מלאכי ג', כ"ד
 
מן הפסוקים של שתי הפרשיות נצבים ווילך, המדברות על אחדות עם ישראל, הערבות ההדדית ובעיקר על החזרה בתשובה, ניתן להבין יותר את חשיבות ההתקהלות של עם ישראל בבתי כנסיות בימים ובשבועות הקרובים בחגי תשרי - אותה התקהלות "ברוב עם הדרת מלך" אשר תחזק את אחדות עם ישראל במלחמתו נגד כוחות הס"א מבית ומחוץ.
 
בשלשת התחומים הללו - ערבות, אחדות ותשובה, עלינו לעשות מאמצים מרובים ליישם אותם ובעיקר בתקופה זו של השנה. כמו כן יש לקחת ברצינות יתרה את ענין המפגש השנתי עם בורא עולם ועם מצפוננו.
 
מוטלת עלינו החובה לפשפש תמידית במעשינו גם במישור הרוחני אך גם במישור החומרי. בהתייחסותנו כלפי שמיים אך גם התייחסותנו כלפי הזולת, וזוהי המשמעות העיקרית העמוקה של חגי תשרי - ראש השנה, כיפור וסוכות.
 
בברכת שנה טובה ומבורכת, ובספר החיים והשלום תכתבו ותחתמו.