פרשת וזאת הברכה

פרשת וזאת הברכה

מאת שמואל אטלי

"האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע"
 
רש"י בתחילת פרשת "וזאת הברכה" מסביר כי משה רבנו משלב ברכות לעם ישראל יחד עם מעשים טובים שעשו (כדי לרצות את הקב"ה שיברך את בנ"י).
 
ישנם כמה פירושים למה התכוון משה רבנו כששיבח את שבט לוי בפסוק הנ"ל.
 
א) רש"י פירש שהכוונה לחטא העגל בו שבט לוי "לא עשה חשבון" וכשמשה ציווה אותם להרוג בחוטאים, הם הרגו אפילו קרובים שלהם (קרובים שהיו שייכים לשבט אחר - שבט לוי עצמו לא חטא).
 
ב) הספורנו פירש שהכוונה לכך שהם מלו את עצמם במדבר, למרות ששאר העם לא מל (או בגלל טורח הדרך, או בגלל שלא היתה רוח צפונית מרפאת במדבר). דבריו צריכים ביאור כיוון שאם בני ישראל לא מלו את עצמם במדבר בגלל פיקוח נפש - גם שבט לוי היה אמור לעשות כן, ומנין להם לסכן את בניהם ולמול אותם בסכנת נפשות שכזו?
 
ג) עוד פירוש מביא הכלי יקר, הוא מסביר על פי ההלכה הנ"ל :
אם עומדות בפני אדם שתי אפשרויות - או לקיים מצוות כיבוד הורים (להביא להם משהו וכו'..) או לקיים מצווה אחרת (מצווה שלא תיעלם עם הזמן), הוא מצווה לקיים את מצוות כיבוד הורים.
מצד שני - אם הוא מתלבט האם לכבד את הוריו או לא לקיים את המצווה ובמקום זאת ללמוד תורה, הוא צריך ללמוד תורה.

הראיה הברורה ביותר היא מיעקב אבינו שנענש וסבל ממכירת יוסף במשך עשרים ושתים שנה על שלא כיבד את אביו ואמו במשך עשרים ושתים השנים בהן היה בבית לבן הארמי.
למעשה יעקב לא היה בבית הוריו גם ארבע עשרה שנה לפני התקופה עם לבן - בהן למד בבית מדרשו של שם ועבר, ואעפ"כ הוא נענש רק על התקופה בה שהה עם לבן, זאת מכיוון שהוא היה פטור מכיבוד אב ואם בזמן כשלמד תורה.
 
לפי זה הוא מסביר את הפסוק - "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" - הוא היה פטור מלכבד את אביו ואמו,
"ואת אחיו לא הכיר" - הוא היה פטור מלכבד את אחיו הגדולים (ושמעתי רמז נחמד להמתיק את הדברים - החיוב בכיבוד האחים הגדולים נלמד מהמילה "את" ב"כבד את אביך ואת אמך", ניתן לרמוז את זה בפסוק הנ"ל - "'ואת' אחיו לא הכיר" - הוא "לא הכיר" בלימוד שנלמד מהמילה "ואת")
"ואת בניו לא ידע" - הגמ' אומרת על הפסוק "שחורות כעורב" כי מי שרוצה ללמוד תורה באמת ובתמים צריך להתאכזר לבנו כעורב (המפקיר את בניו).
 
אדם הרואה כאן את השבח שמשבח כאן משה את בני ישראל יכול לחשוב כי זו היא דרכה המושלמת של התורה - "התעלם מכל סביבתך ואל תתייחס לאף ברייה שבעולם, ככל שתרחיק את עצמך מן העולם הזה תתקרב יותר אל השלמות"...
האמת היא שזו טעות.
כמו כל דרך בחיים - אף דרך הפרישות צריכה להגיע במידה, במשקל ובמשורה.
אחד הקניינים שהתורה נקנית בהם הוא "מיעוט שיחה", הגר"א הסביר כי אין הכוונה שצריך למעט בשיחה עד כדי חוסר דיבור כלל.. - אדרבה! כוונת התנא לומר לנו ששיחה מועטת היא חשובה ביותר! חייבים לשוחח מעט ולהיות חלק מהעולם הזה כדי לקנות את התורה בצורה המלאה והכוללת שלה.
ניתן להוסיף על כך בדרך הצחות - התנא במסכת אבות השמיע לנו כי "סייג לחכמה שתיקה", ניתן לפרש זאת בדרך הצחות בצורה הפוכה לגמרי - הסייג (גדר) לחכמה היא השתיקה. הגדר החוצצת ומפרידה בינך ובין החכמה היא השתיקה, אתה רוצה ללמוד? אל תשתוק! אל תתבייש, שאל, חקור, דבר והתעניין, רק אז תוכל לחצות את הגדר ההיא ולהגיע לחכמה.