פרשת שלח לך
נחל אשכול מאת שמואל אטלי
אנו רואים בפרשה כי המרגלים כשהגיעו לארץ ישראל באו "עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים" וכו'.. ולאחר מכן התורה מציינת כי "למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות האשכול"
ראיתי שואלים בשם הגאון מוילנא - איך התורה ציינה שהם הגיעו לנחל אשכול אם המקום נקרא נחל אשכול רק אחרי שהגיעו לשם.
שאלה זו תמוהה - מצאנו כמה וכמה מקומות שהתורה קראה להם בשם מסויים עוד לפני שנקבע כך שמו - מקומות כמו "בית אל" שמוזכרת עוד בפרשת לך לך (יב' ח', יג' ב') למרות שרק יעקב קרא לה בשם זה, או העיר צוער שנקראה כך בזמן שלוט ברח אליה בהפיכת סדום, ושם זה מוזכר עוד לפני כן במלחמת ארבעת המלכים.
מכל מקום - הכלי יקר מקשה בצורה שונה במקצת הוא מקשה מכוח הילקוט - שבו כתוב במפורש כי אותו מקום נקרא אשכול עוד בתקופות קדומות יותר..
הגר"א (שכפי שאמרנו - הקשה בסגנון אחר, אך ניתן "להלביש" את תירוצו על קושית הכלי יקר) מתרץ כי בתחילה המקום נקרא 'אשכל' - על שם 'ענר אשכל וממרא', ולכן כתוב בתחילה כי הם הגיעו ל"נחל אשכל" - בכתיב חסר, משא"כ אח"כ כשכרתו את האשכול - אז נקרא שמו "נחל אשכול" - בכתיב מלא - כיון שכעת זה גם על שם האשכול (האות ו' מרבה עוד פירוש לשם, מעין הריבוי שמוזכר בגמ' לגבי "בסכות"-"בסכת" ש'בסכת' זה אחד ו'בסכות' זה שניים ).
הכלי יקר מתרץ כי באמת שמו של המקום נקרא אשכול, ומה שהוסיפו אליו עכשיו היה שמעתה הוא נקרא "נחל אשכול", וזאת לרמוז בשבחה של ארץ ישראל - בד"כ הענבים הטובים גדלים יותר בהרים מאשר בנחלים, כך שאם רואים שהנחל מפורסם באשכולותיו, ק"ו שהגפנים שנמצאים בהרים יהיו טובים. ונסיים במשהו נחמד:
יהושע וכלב מרגיעים את העם ואומרים שנוכל לנצח אותם "כי לחמנו הם"..
הגמ' אומרת שלחם רגיל צריך לאכול עם מלח - כיוון שהוא לא נקי (חסר טעם) וצריך לברך על משהו טעים (לפי הפשט).
עכשיו.. בלחם שלהם - במן - זה לא שייך שלא יהיה נקי, וממילא אוכלים אותו ללא צורך במלח.. לזה התכוון כלב - אנחנו נאכל אותם בלי מלח..
מה עשה הקב"ה כדי שתושבי הארץ לא ישימו לב למרגלים ? מתוך ספר "בשנה ההיא"
אומרת הגמרא (סוטה לה.): כשנכנסו המרגלים לארץ נפטר "איוב" שהיה מהחשובים שבהם, והיו כולם טרודים בהלוויתו והספדו .
ומוסיף החיד"א ואומר ("דבש לפי" מערכת כ' אות ז'): מנהג היה באותו זמן לכנענים שהיו שומרים את מתיהם בארונות במערות עד שימות אחד מגדולי הדור, ואז היו מוליכים את כולם לקבורה יחד איתו. ולכן כשהגיעו המרגלים, ומת איוב שהיה מגדולי הדור, כולם הוציאו את מתיהם מהמערות כדי לקוברם. וכאשר ראו המרגלים כל כך הרבה הלוויות והספדים אמרו: "ארץ אוכלת יושביה"
ועשה הקב"ה כך לטובתם כדי שיהיו כל הארץ טרודים במתיהם ולא ישימו לב לכניסתם של המרגלים, אך המרגלים חשבו זאת לרעה.
בנוסף אומר ר' יצחק (זוהר שלח לך אות עב): נתן להם משה רבנו את המטה וכשבאו הענקים לתפוס אותם היו המרגלים מרימים לפניהם את המטה וכך ניצלו . מוסיף ר' יהודה: מסר להם משה שם קדוש וכשהיו אומרים אותו היו ניצלים .
ואומר המכילתא דרשב"י: עשה הקב"ה כך שכל אחד מתושבי כנען שזיהה את המרגלים ואמר אלו מרגלי ישראל, מייד הפך לאבן
לכן כותבת התורה בשירת הים : " נמגו כל יושבי כנען, תיפול עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן...".
פרשת- ״שלח לך״ מאת ר' רחמים ארבל
הפרשה היא הרביעית בספר במדבר. היא מלמדת בפירוט ועם עשרות פירושים, לקחים ותובנות את הסיפור המרתק - שהביא לתוצאות עגומות - של שלוח המרגלים לארץ ישראל, והוצאת דיבה על ארץ זבת חלב ודבש. ולאחר סיור בן ארבעים יום במהלכו קוטפים המרגלים מפירות הענק הגדלים בארץ (אשכול ענבים, תאנה ורימון) שבים המרגלים אל מחנה ישראל ובפיהם בשורות רעות: "אומנם הארץ ופריה טובים" הם אומרים, "אך לא נוכל לכבוש אותה! יושבי הארץ הם גיבורים וענקים היושבים בערים בצורות היטב". כמובן שהמציאות היא אחרת ואנחנו חיים שוב היום את חיינו בארץ המבורכת…
" היה היה איש עשיר, שהיה לו בן, הבן היה אינטליגנטי והאיש העשיר שלח אותו לאוניברסיטה להיות אדם מלומד.
הבן האינטליגנטי למד היטב במכללה וחזר הביתה.
שאל אותו אביו "טוב שאתה בבית, מה למדת במכללה?"
"אבא למדתי הרבה דברים, אתה רואה את המנגו האלה? תגיד לי כמה יש? " שאל הבן
"יש שני מנגו" ענה האב
"אני אוכיח לך שיש שלושה מנגו" אמר הבן
"חכה" אמר האב הסקרן וקרא לאשתו גם להצטרף אליהם לראות את בנם מוכיח שיש שלושה מנגו.
הבן שהשתמש בהיגיון יוצא הדופן שלו שכנע את כולם שיש שלושה מנגו.
כולם באמת האמינו שיש שלושה מנגו, ושהם רק רואים שניים.
האב חשב לרגע ואמר "בסדר בני, אתה הוכחת את זה", ואז נתן מנגו לאשתו ואמר "עכשיו אמא שלך תאכל מנגו אחד, אני אוכל את השני, ואתה תאכל את המנגו השלישי "...
החיים הם לא דמיון אלא מציאות רווייה קשיים , מלאה מצוות, משימות, עשייה ואתגרים ונדמה לפעמים כי לא נוכל להם. והשיעור החשוב הוא להאמין ביכולת לעשות. להתפלל להצלחה. לקוות ולאזור אומץ מולם . והמפתח הוא לא לפחד מהפחד.
