פרשת חקת
הכל הולך אחר החיתום מחידושי הדב"ש
יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.
יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם.
הרבה מפרשים נבוכו בביאור החטא במי מריבה, ולמה היה גזר דין של משה גזר דין שיש עמו שבועה עד שלא נתקבלה עליו תפילתו כלל. נ"ל בס"ד לתרץ במה שלימדונו חז"ל ש- הכל הולך אחר החיתום.
ידוע ששמים וארץ נבראו ביום ראשון למעשה בראשית (כ"ה אלול), וידועה השאלה מדוע ראש-השנה שמציינים אותו כי "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון", נקבע ביום השישי למעשה בראשית (אחד בתשרי). וידוע ההסבר לכך, כי ביום השישי נברא אדם הראשון, ורק אז הושלמה והסתיימה כל הבריאה, וכל הברואים למן היום הראשון, ו הכל הולך אחר החיתום, אחר הסיום.
כמו כן, מובא בגמרא מסכת ברכות (דף יב, עמוד א) "שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים - לא יצא. פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור- יצא. ערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור- לא יצא. פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים - יצא. כללו של דבר הכל הולך אחר החתום
אומר המסילת ישרים פרק כ - במשקל החסידות
והנה מה שצריך להבין הוא, כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד"...
...הנה התורה צותה (ויקרא י"ט): "הוכח תוכיח את עמיתך", וכמה פעמים יכנס אדם להוכיח חטאים במקום או בזמן שאין דבריו נשמעים, וגורם להם להתפרץ יותר ברשעם ולחלל ה' להוסיף על חטאתם פשע, הנה בכיוצא בזה אינו מן החסידות אלא לשתוק.
וכך אמרו ז"ל (יבמות ס"ה) "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר את שאינו נשמע.
פשוט הוא שראוי לכל אדם להיות מקדים ורץ לדבר מצווה ולהשתדל להיות מן העוסקים בה, אך הנה לפעמים יכולה להיוולד מזה מריבה ובכך תתבזה המצווה, ויתחלל בה שם שמים ממה שיתכבד. במצב זה ודאי שחייב החסיד להניח את המצווה ולא לרדוף אחריה... או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו, הכל הולך אחר החיתום ...
גם בפיוט "אל נורא עלילה" של תפילת הנעילה של יום הכיפורים, ר' משה אבן עזרא אינו חותם לגמרי את הפתח. "בַּשְּׂרוּ נָא הַגְּאֻלָּה בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה" . הנעילה שלו היא הפתיחה בעצם.
ייתכן כי הוא נסמך על רעיון חז"ל, כי הכל הולך אחר החיתום. רוצה לומר, החיתום, הליטוש האחרון, הוא המקנה לדברים את צורתם האמיתית. דרך סגירה זו היא המעידה על אופן פתיחת הדרך החדשה. סיום מוצלח של האחד הינו כבר פתיחה מוצלחת של האחר. בעצם הסגירה מגולמת הפתיחה החדשה והשאיפה לעתיד טוב יותר. (דניאל טופז - מדרש פיוט אל נורא עלילה)
בהקדמה לספר הזהר, מעלה בעל הסולם זצוק"ל כמה שאלות וחקירות על מהותנו ועל תפקיד האדם "שלכאורה קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה, שאינו טופס ערך של שערה בערך מציאות העוה"ז, ומכ"ש בערך כל העולמות העליונים... טרח הקב"ה לברוא כל אלו בשבילו, וכן למה לו לאדם כל זה?"
בתחילת תשובותיו לכל השאלות והחקירות, מלמד אותנו הרב וז"ל:
"ובכדי להבין כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא להסתכל בסוף המעשה, כלומר בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו אלה בסופו... "
ובזה מובן לנו כעת טעם אמר אברהם למלאכים "יוקח נא מעט מים" כמובא בספר "עוד יוסף חי" לרבנו יוסף חיים זצוק"ל וז"ל:"יוקח נא מעט מים וכו', רז"ל אמרו יוקח נא על ידי שליח, לפיכך פרע לו הקב"ה ע"י שליח שיצאו המים לישראל ע"י מרע"ה, אבל הלחם אמר ואקחה פת לחם, פרע לו הקב"ה בעצמו, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
ונראה לי בס"ד הא דאמר א"א ע"ה במים יוקח ע"י שליח ולא אמר להביא בעצמו כמ"ש בלחם, לאו משום זילותא דידיה, אלה נתכוון לטובת ישראל כי צפה ברוה"ק את הגזירה שנגזרה עליהם - במדבר יתמו, ואין תקוה ליכנס לא"י גם לעתיד לאחר הגזירה, אא"כ מרע"ה ישאר במדבר והוא יביאם.
אם היה מביא המים בידו, היה פורע לו הקב"ה לבדו, והיתה בטילה הסיבה ההיא אשר בעבורה נפטר מרע"ה בחו"ל, ומי יביא את דור המדבר לא"י לעתיד. לכן אמר להביא על ידי שליח, דעי"כ יפרע לו הקב"ה ע"י שליח והוא מרע"ה, וממילא יפטר בחו"ל והוא יביאם לעתיד"
לנו הברואים אשר חלים עלינו עניין של זמן ומקום, תיתכן מחשבה והתחלה שונה מסוף המעשה, אך לעומתו ית', המחשבה והמעשה אחד הם. וזה מה שמרמז לנו כמוהר"ר שלמה אלקבץ זצוק"ל (גיסו של הרמ"ק) בפיוטו "לכה דודי" באומרו "מראש מקדם נסוכה, סוף מעשה במחשבה תחילה"
פרשת פרה אדומה. מאת ר' רחמים ארבל
מבין הנושאים והמצוות בתורה יש והם מובנים ומנומקים ואחרים לא ברורים, סתומים. ולא ניתן לנו הסבר מובן ו"שכלי" לטעמם.
נושאים שעניינם אמונה ומצווה שכלית ומובנת ואחרים שיש בהם על שכלי ולא מובן.
שלמה המלך הביע את הקושי באמצעות הפסוק: " אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
גוי אחד הגיע לארץ מארה"ב והגיע לכותל ועמד שם והתפלל מי שעבר לידו ראה שהוא לא יהודי לפי חזותו ולבושו.
עמד לידו בחור ישיבה שדיבר אנגלית ושומע אותו מלמלמל ובין השיטין שומע כדורסל ניצחון משהו. מאוד סיקרן אותו ועמד לידו. והנה הוציא מכיסו חצי דף פוליו ותחב אותו בין אבני הכותל. הבחור עוד יותר הסתקרן מה יכול כבר אותו גוי לכתוב בפתק.
המתין עד שהלה הלך לו והתרחק. לקח את הפתק" מהכותל פתח והנה לנגד עיניו כתוב כך. " ה' ריבון כל העולמים אני כאן בישראל והקבוצה שאני אוהד משחקת הלילה ואני מבקש תעשה שהיא תנצח ואם תשלח לי אות למלון רמדה קומה 8 חדר 734 שהקבוצה שלי ניצחה אני אודה לך מאוד" (שלא כיום עם שלל אמצעי המדיה) הבחור קרא התלהב וצחק "מה ה' מתעסק עם כאלה דברים ?"
אבל יאלה נעשה עליו קטע מצחיק " התקשר לאבא שלו בארה"ב וביקש ממנו "אבא ברגע שיגמר המשחק בין לוס אנג'לס לניו יורק תתקשר מיד אלי ותגיד לי מה התוצאה".
בקשת הבן היתה מוזרה לאבא אך חשב לעצמו - נו.. ביקש ביקש.
לאחר חצות התקשר האבא לבן ועדכן "לוס אנג'לס ניצחו". הבן לקח מונית למלון הגיע לקומה 8 דפק בדלת.
פתח לו הגברתן הגבוה שאותו זכר מהכותל. שאל אותו באנגלית כן מה רצית ?
רציתי לומר לך שהקבוצה שלך ניצחה בהפרש 2 נקודות.
הגוי נהיה חיוור והחל לצהול ולצעוק שה' שלח לו אות על בקשתו, ונתן לבחור הישיבה 300 דולר מתנה. הבחור הגיע לישיבה ופתח שולחן עם כל טוב הארץ לחברים עם הכסף שקיבל.
עובר הרב ושואל מה המסיבה חברים ? הבחור מספר לרב את כל ההתרחשות לפרטי פרטים. הרב ביקש להפסיק לרגע את המסיבה ואמר אתם לא נמצאים בעיקר כלל . אתם נהנים מהתרגיל ואני נידהם מגדולתו של בורא עולם שכל מי שפונה אליו באמת ובתמים - לא משנה מי זה ועל מה - זה, יכולה להיענות בקשתו .
למה אסור לנו בימנו לעלות להר הבית ? מתוך ספר "בשנה ההיא"
אומרת ההלכה (קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף אורח חיים הלכות בית הכנסת):
אסור להיכנס בזמן הזה להר הבית שהוא מקום המקדש, כולל גם כל שטח ההיכל והעזרות והחיל מפני שכולנו טמאי מתים (ואין לנו פרה אדומה להיטהר). לפיכך הנכנס למקדש בזמן הזה מתחייב באיסור כרת, ומצוה לפרסם הדבר ברבים להסיר מכשול מדרך עמנו.
ובנוסף יש להיזהר שלא לעבור מעל מקום המקדש גם באויר כוון שקדושת המקום בוקעת לרקיע.
ונראה שמסיבה זו שאין לנו אפשרות להיטהר, עשה הקב"ה כך שלדאבוננו לא נעלה למקום עד שיגיע הזמן... וכל ניסיון לעלות יוצרת התנגדות קשה... ונותר לנו רק לעמוד בתפילה לצפות וליחל בסבלנות רבה, ככתוב (שיר השירים ג', ה'):
"השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" דהיינו השבעתי אתכם שלא לעורר את האהבה עד שיגיע הזמן.
יראו עיננו וישמח ליבנו במהרה בימינו אמן.
