פרשת חקת

פרשת חקת

הכל הולך אחר החיתום מחידושי הדב"ש

יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.
יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם.
 
הרבה מפרשים נבוכו בביאור החטא במי מריבה, ולמה היה גזר דין של משה גזר דין שיש עמו שבועה עד שלא נתקבלה עליו תפילתו כלל. נ"ל בס"ד לתרץ במה שלימדונו חז"ל ש- הכל הולך אחר החיתום.
 
ידוע ששמים וארץ נבראו ביום ראשון למעשה בראשית (כ"ה אלול), וידועה השאלה מדוע ראש-השנה שמציינים אותו כי "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון", נקבע ביום השישי למעשה בראשית (אחד בתשרי). וידוע ההסבר לכך, כי ביום השישי נברא אדם הראשון, ורק אז הושלמה והסתיימה כל הבריאה, וכל הברואים למן היום הראשון, ו הכל הולך אחר החיתום, אחר הסיום.
 
כמו כן, מובא בגמרא מסכת ברכות (דף יב, עמוד א) "שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים - לא יצא. פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור- יצא. ערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור- לא יצא. פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים - יצא. כללו של דבר הכל הולך אחר החתום
 
אומר המסילת ישרים פרק כ - במשקל החסידות
והנה מה שצריך להבין הוא, כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד"...
...הנה התורה צותה (ויקרא י"ט): "הוכח תוכיח את עמיתך", וכמה פעמים יכנס אדם להוכיח חטאים במקום או בזמן שאין דבריו נשמעים, וגורם להם להתפרץ יותר ברשעם ולחלל ה' להוסיף על חטאתם פשע, הנה בכיוצא בזה אינו מן החסידות אלא לשתוק.
וכך אמרו ז"ל (יבמות ס"ה) "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר את שאינו נשמע.

פשוט הוא שראוי לכל אדם להיות מקדים ורץ לדבר מצווה ולהשתדל להיות מן העוסקים בה, אך הנה לפעמים יכולה להיוולד מזה מריבה ובכך תתבזה המצווה, ויתחלל בה שם שמים ממה שיתכבד. במצב זה ודאי שחייב החסיד להניח את המצווה ולא לרדוף אחריה... או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו, הכל הולך אחר החיתום ...
 
גם בפיוט "אל נורא עלילה" של תפילת הנעילה של יום הכיפורים, ר' משה אבן עזרא אינו חותם לגמרי את הפתח. "בַּשְּׂרוּ נָא הַגְּאֻלָּה בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה" . הנעילה שלו היא הפתיחה בעצם.
ייתכן כי הוא נסמך על רעיון חז"ל, כי הכל הולך אחר החיתום. רוצה לומר, החיתום, הליטוש האחרון, הוא המקנה לדברים את צורתם האמיתית. דרך סגירה זו היא המעידה על אופן פתיחת הדרך החדשה. סיום מוצלח של האחד הינו כבר פתיחה מוצלחת של האחר. בעצם הסגירה מגולמת הפתיחה החדשה והשאיפה לעתיד טוב יותר. (דניאל טופז - מדרש פיוט אל נורא עלילה)
 
בהקדמה לספר הזהר, מעלה בעל הסולם זצוק"ל כמה שאלות וחקירות על מהותנו ועל תפקיד האדם "שלכאורה קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה, שאינו טופס ערך של שערה בערך מציאות העוה"ז, ומכ"ש בערך כל העולמות העליונים... טרח הקב"ה לברוא כל אלו בשבילו, וכן למה לו לאדם כל זה?"
בתחילת תשובותיו לכל השאלות והחקירות, מלמד אותנו הרב וז"ל:
"ובכדי להבין כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא להסתכל בסוף המעשה, כלומר בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו אלה בסופו... "
 
ובזה מובן לנו כעת טעם אמר אברהם למלאכים "יוקח נא מעט מים" כמובא בספר "עוד יוסף חי" לרבנו יוסף חיים זצוק"ל וז"ל:"יוקח נא מעט מים וכו', רז"ל אמרו יוקח נא על ידי שליח, לפיכך פרע לו הקב"ה ע"י שליח שיצאו המים לישראל ע"י מרע"ה, אבל הלחם אמר ואקחה פת לחם, פרע לו הקב"ה בעצמו, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
ונראה לי בס"ד הא דאמר א"א ע"ה במים יוקח ע"י שליח ולא אמר להביא בעצמו כמ"ש בלחם, לאו משום זילותא דידיה, אלה נתכוון לטובת ישראל כי צפה ברוה"ק את הגזירה שנגזרה עליהם - במדבר יתמו, ואין תקוה ליכנס לא"י גם לעתיד לאחר הגזירה, אא"כ מרע"ה ישאר במדבר והוא יביאם.

אם היה מביא המים בידו, היה פורע לו הקב"ה לבדו, והיתה בטילה הסיבה ההיא אשר בעבורה נפטר מרע"ה בחו"ל, ומי יביא את דור המדבר לא"י לעתיד. לכן אמר להביא על ידי שליח, דעי"כ יפרע לו הקב"ה ע"י שליח והוא מרע"ה, וממילא יפטר בחו"ל והוא יביאם לעתיד"

לנו הברואים אשר חלים עלינו עניין של זמן ומקום, תיתכן מחשבה והתחלה שונה מסוף המעשה, אך לעומתו ית', המחשבה והמעשה אחד הם. וזה מה שמרמז לנו כמוהר"ר שלמה אלקבץ זצוק"ל (גיסו של הרמ"ק) בפיוטו "לכה דודי" באומרו "מראש מקדם נסוכה, סוף מעשה במחשבה תחילה"