פרשת בלק

פרשת בלק

בלעם לא מקלל את בנ"י, ובלק מבקש ממנו שיבוא למקום אחר ששם יראה רק את קצהו של העם. מאת שמואל אטלי
 
הגמ' במסכת ברכות (ז.) מסבירה כי בלעם היה מכוון לאותו רגע אחד ביום שבו הקב"ה היה כועס ובאותו רגע היה מקלל, תוס' שואלים על הגמרא הזו – מה ניתן לקלל ברגע אחד? ומתרצים בתירוצם הראשון שבאותו רגע הוא יכל לומר "כלם". (– כלה אותם).
 
בפרק ב' במסכת ברכות (לד.) הגמ' מביאה כי ניתן להתפלל על אדם ללא הזכרת שמו, והמגן אברהם (קיט ס"ק א) חילק שכל זה מדובר רק כשרואים את אותו אחד, אבל כשלא רואים, צריך להזכיר את שמו.
ממילא – כל התירוץ של תוס' (שבלעם אמר 'כלם') שייך אך ורק אם נאמר שבלעם ראה את העם שאותו קילל.. אבל אם לא ראה את העם שאותו קילל – לא יכל לקלל.
 
כעת ניתן לפרש שני פירושים כדי ליישב את המקרא עם הגמרא.
ניתן לתרץ שבאמת בלעם כאן לא אמור לקלל את כל עם ישראל אלא רק את החלק שאותו הוא רואה (ועליו ניתן לומר 'כלם' כי הוא רואה אותם), בדרך זו באמת נקט הספורנו שכתב שבלק לא רוצה כעת שבלעם יקלל את כל העם, שהרי הקב"ה הבטיח שבעם ישראל לא יעשה כלה, ולכן רוצה לפגוע רק בחלק ממנו.
 
מצד שני - ניתן לפרש לפי התירוץ השני של תוס', שאומר שהעיקר הוא להתחיל ברגע הראשון את הקללה, ומאז שמתחילים את הקללה, ניתן להמשיך אותה גם אחרי אותו הרגע שבו הקב"ה כועס.
לפי זה ניתן לומר כי בלעם תכנן לקלל קללה ארוכה וממילא לא צריך לראות את כל עם ישראל.
בדרך הזו הלך הגר"א שפירש את הפסוק "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל, מה פעל אל" שבלעם ניסה לקלל את עם ישראל בכל שם שהיה להם, בתחילה ניסה ביעקב, לאחר מכן ניסה בישראל (שהרי שונה שמו לישראל), כשראה שאינו מצליח, ניסה ב"יעקב וישראל" – כיוון ששמו הקודם של יעקב נשאר, וישראל רק התווסף לו, וכשראה שגם זה לא מצליח, והשם היחיד שנשאר לעם ישראל הוא "אל" (כמו שאמרו חז"ל שיעקב נקרא "אל" שנאמר "ויקרא לו אל אלוהי ישראל") ממילא אינו יכול לקללם, כיוון שאינו יכול לקלל "אל".
 
אם נפרש בדרך הראשונה שבחרנו – לפי התירוץ הראשון של תוס', מובן מדוע בלעם היה צריך בכלל ללכת לקלל את העם ולא יכל להישאר במקומו. – בלעם היה צריך לראות את העם כדי לקלל אותם (כיון שחייב להשתמש במילה 'כלם').
 
אך, לפי הפירוש השני, נשארת עדיין השאלה הנ"ל – מדוע בלעם צריך כלל לבוא אל בלק ולא יכול לקלל את עם ישראל ממקום מושבו?
ראיתי לשפתי חכמים שהסביר שרש"י תירץ את קושיה זו בתחילת הפרשה (כב ה) "לקרא לו – הקריאה שלו היתה ולהנאתו שהיה פוסק לו ממון הרבה" שלשם כך בלעם היה צריך ללכת לבלק – בשביל פיסוק ממון מרובה (דבר שלא היה מקבל אם היה מקלל ממקומו ולא מתמקח עם בלק בנוגע למחיר).


לא קם בישראל נביא עוד כמשה מחידושי הדב"ש

אמרו חז"ל בישראל לא קם, אך באומות העולם קם והוא בלעם בן בעור שבפרשתנו. הוא הנציג של סוג הרוחניות המיוחד לאומות העולם.
 
ברור שדרכים להתקשרות עם העולם הרוחני קיימות בישראל, אך קיימות גם באומות העולם. החכמה היא לא במציאת המשותף בין שתי סוגי ההתקשרות, כי ברור שישנו הרבה מן המשותף. החכמה היא במציאת ההבדל המהותי שבין שני סוגי התקשרות אלו, המבדיל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים.
 
באומות העולם, המפגש עם הרוחניות מובנה בכך שהאדם יודע את הטכניקה של ההתקשרות הזאת. לשם כך הוא צריך להיות רגוע, לעסוק במדיטציה ועוד... הוא גם צריך לחיות באורח חיים מסוים, ואותו אורח חיים אשר מביא את הקשר הרוחני, גורר בעקבותיו גם שינויים מוסריים באדם. הענין הוא שהשינוי הרוחני בא אצלו כדרך אגב.
 
מה שאין כך בישראל שאדרבא ההתקשרות עם הרוחניות היא ביסודה מוסרית. דהיינו אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר, ואמרו חז"ל "חכם - הלומד מכל אדם, גיבור - הכובש את יצרו, עשיר - השמח בחלקו. כלומר המידות הטובות, הקשר המוסרי התקין הוא התנאי למפגש עם האלקות. וזהו ההבדל היסודי והמהותי.
 
כאשר איש, במזרח הרחוק למשל, פוגש את הרוחניות - אין לו עם מי לדבר, יש לו רק על מה לדבר. יכולה להיות לו הארה, גם השגה עליונה, יש לו חכמה, אבל אישיות הוא לא פגש.
 
להבדיל, בתורת משה, "וידבר ה' אל משה לאמור" ישנו מישהו שמדבר אל מישהו כדי שימסור לאחרים. את זה אנחנו לא מוצאים בנבואת של אומות העולם, זה מיוחד לישראל. נבואה שהיא גילוי הדיאלוג שבין בורא העולמות לבין הבריאה.



שנאת החינם של בלק ובלעם לעם ישראל. מאת ר' רחמים ארבל
מי היה בלעם ? נביא ?
מכשף ?
קוסם?
האם יש כלל מקום להשוואתו מול משה רבנו ? בלק מזמין את בלעם לאחר הבנה מעמיקה כי רק בכוח הקללה יוכל לעם ישראל ולא בדרך הצבאית. והרי אמרו לבלעם " כל אשר תברך מבורך וכל אשר תאור יואר "אז היה בלעם מברך את מואב והיה פותר את העניין. אלא פשוט השנאה העבירה אותם על דעתם.
שאלו פעם תלמידים את רבם:
מהם ראשי התיבות של בל"ק?"
השיב הרב: "ואהבת לרעך כמוך".
תמהו התלמידים - הרי זה לא מסתדר... השיב להם הרב -
ב' הרי שווה ל-ו' כאשר ה-ב' אינה מודגשת, ל=לרעך, ק=כמוך,
שכן, כף או קוף מה זה משנה זה הרי אותו צליל... כבוד הרב!
הקשו התלמידים, הרי זה לא מסתדר ! השיב הרב ואמר:
"בוודאי שלא מסתדר...
מה חשבתם ש"ואהבת לרעך כמוך"
זה רק כשמסתדר? ואהבת לרעך כמוך זה גם כשלא מסתדר. גם כאשר מישהו מתנהג בדרך שלא מסתדרת לך ובעיקר כשזה לא מסתדר, דווקא אז צריך לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך...!
לפעמים השנאה יכולה לאחד את כולם נגדנו, אך דווקא דבר זה לעיתים מגבש אותנו כעם ורק "ואהבת לרעך כמוך" יכולה להיות התשובה לבלק ולשאר שונאי ישראל. ושואלים איך ניתן לאהוב את האחר כפי שאני אוהב את עצמי ? ועל כך עונים חז"ל כל מה שהיית רוצה שלא יעשו לך כך, אל תעשה לחברך. "ואידך זיל גמור"


לאיזה קיר נלחצה רגלו של בלעם? מתוך הספר "בשנה ההיא"

כפי שלמדנו בפרשת ויצא:
כשמשיג לבן את יעקב לאחר שברח ממנו. לאחר דין ודברים, מקימים שניהם גל עד ונשבעים שבועת "שלום" בינהם.
ואומר לבן ליעקב (בראשית ל"א, נ' נ"ב) "אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי, אין איש עמנו... עד הגל הזה, ועדה המצבה, אם אני לא אעבור אליך א ת הגל הז ה, ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרע ה".
וכשבא בלעם שהיה מצאצאי לבן, (שהרי לבן ילד את בעור ובעור את בלעם, ועוד מוסיף האר"י ואומר שלבן התגלגל בבלעם) ורצה בלעם לפגוע בישראל לבקשת בל ק, לכן כשרכב בדרך על אתונו נלחצה רגלו לקיר, אותו "גלעד" שהעמידו יעקב ולבן, להזכיר לו שהוא מסתכן בהפרת אותה שבועה שעשו בינהם יעקב ולבן.

מה גם, שהזהיר הקב"ה את סבו (לבן) בחלום, "השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע..." , וכך הזהיר הקב"ה גם את בלעם.
ונראה לענ"ד להוסיף ולומר: כוון שנשבע יעקב גם על שאמר לבן: "אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי..."
נראה לפי האמור, אם לוקח יהודי אשה גויה חס ושלום מפר גם הוא את אותה שבועה, ה' יצילנו.