פרשת קדושים

לא באופן ישיר ולא באופן עקיף, מאת ר' רחמים ארבל

״לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹֽא-תְכַֽחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא-תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּֽעֲמִיתֽוֹ:
לֹא-תַֽעֲשֹׁ֥ק אֶת-רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא-תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד-בֹּֽקֶר:
לֹֽא-תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל:
לֹֽא-תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַֽעֲמֹ֖ד עַל-דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ:
לֹֽא-תִשְׂנָ֥א אֶת-אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ:
 לֹֽא-תִקֹּ֤ם וְלֹֽא-תִטֹּר֙ אֶת-בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֹֽה:״ 

בפרשת קדושים מוזכרת החובה שלנו שלא לפגוע לא באופן ישיר ולא באופן עקיף במי שגופו לא שלם – 'לא תקלל חרש, ולפני עיוור לא תתן מכשול, ויראת מאלוקיך אני ה''. חכמים מרחיבים את האיסור לכל הטעייה. 'לא תקלל חרש' הוא ציווי יותר מחודש – בהנחה שהקללה עצמה לא מזיקה אלא רק פוגעת ומצערת, מה כבר יכול להיות אם מקללים חרש שאינו שומע כלל שקללו אותו? למעשה לא נעשה דבר. אומרת התורה שזה דבר חמור, כמו לגחך על מישהו כאשר אינו רואה, כמו לדבר לשון הרע, כמו כל ביזוי שאינו נעשה מול פני המתבזה.
אנחנו לא מבינים איך זה 'עובד', אבל כל התנ"ך וכל חז"ל וכל המציאות מלאה בדברים מהסוג הזה שלפעמים, בחוקיות שהיא מעל השגתנו, פועלים את פעולתם. ולכן אין לקלל גם כאשר המתבזה אינו מתבזה כי אינו שומע כלל ויש עוד צדדים לאיסור .'עוף השמים יוליך את הקול', גם דברים שלא נודעו היום אולי ייוודעו מחר. אך מעל הכל- גם אם אין לכך ביטוי מעשי, האדם אמור להיות שלם במידותיו ובמעשיו הרחק ממידה מגונה גם אם אין בדבריו נזק ישיר.



למה קשרה התורה את יראת אם ואב לשבת ? מתוך ספר "בשנה ההיא
אמרה תורה: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלקיכם" (קדושים י"ט, ג')
אומר רש"י : "אף על פי שהזהירה התורה על מורא אב ואם, אם אומרים לך לחלל שבת אל תשמע להם, וכן על שאר המצוות, אני ה' אלקיכם. ואומר האר"י (שער הפסוקים) "קשרה התורה בין מורא אם ואב לשבת, כוון שהמחדש חידושי תורה ביום השבת גורם כבוד גדול להוריו בעולם הבא".
ועוד אומר ר' יוסי (זוהר קדושים אות כו): כי מי שירא מאביו ואימו שומר את השבת.


למה הקדימה התורה את האם לאב ? מתוך ספר "בשנה ההיא
שנאמר: "איש אימו ואביו תיראו..." (קדושים י"ט, ג')
אומר הזוהר (קדושים אות כז): הקדימה התורה את האם לאב בעניין יראה כוון שאין רשות בידי האם להטיל יראה כל כך כמו האב, לכן הקדים הכתוב את יראת האם כדי לחזק את מעמדה בעניין.
ועוד אומר ר' יהודה (זוהר קדושים אות כט): במקום אחד הקדים אם לאב ובמקום אחר הקדים אב לאם להורות ששניהם שווים ביראה וכבוד.