פרשת לך לך
מטרת הניסיון מאת שמואל אטלי
לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה
רש"י פירש "לך לך - להנאתך ולטובתך"
פירוש זה לכאורה קשה, לניסיון זה קדם המעשה בו אברהם הסכים להיכנס לכבשן האש באור כשדים וכמעט מסר את נפשו על קידוש ה', א"כ לא מובן לשם מה הקב"ה כאן מוסיף לו עוד טובות והנאות "מהצד", וכי יש ספק שבלעדיהם לא יעמוד אברהם בניסיון? ובכלל, אם כל המטרה כאן היא ניסיון, במה הניסיון מתבטא אם בורא עולם בכבודו ובעצמו בא אליו ואומר לו כי הוא רק ירוויח מהמעשה הנ"ל? כדי לענות נקדים את דברי הרמב"ם
הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ה' הלכה ה') מעלה את השאלה המפורסמת הנוגעת בבחירה החופשית של כל אדם - כיצד הבחירה היא חופשית אם הקב"ה יודע כל דבר אפילו לפני שקרה? (אם יודעים היום בידיעה מוחלטת כי מחר אעשה דבר מסוים, אין לי שום דרך לא לעשותו מחר)
הרמב"ם עונה על זה ביסוד חשוב באמונה שהוא (כדבריו) "העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו" - כל הסתירה הנ"ל מהווה סתירה אך ורק לפי המושגים שלנו - כשאנו לוקחים "ידיעה" ו"הבנה" כפי שאנו מכירים ומשלבים אותם עם בחירה חופשית, אנו מקבלים סתירה. הנקודה היא שכאן אין אנו מדברים על הבנתנו או על תפיסתנו, כי אם על ידיעתו של הקב"ה בה אין לנו שום הבנה והשגה, ובדבר כזה שאין לנו בו שום תפיסה, אין אנו יכולים לנסות לבדוק האם ישנה סתירה או לא.
חייבים לציין, אין בתשובה זו שום דוחק או חיסרון. למעשה, תשובה זו תלויה באמונה הבסיסית בישות שאין לנו בה שום תפיסה והשגה. ופקפוק בתשובה כזו הרי היא כפקפוק ביסוד האמונה, כל הרגשה של פספוס\דוחק בתשובה נובע מקונספט מוטעה שהאדם התרגל לקבל מנעוריו שאין דבר שאין באפשרות האדם (לפחות כגזע) להבין. כאמור זוהי אינה תפיסת היהדות.
הגר"א רומז זאת בהפטרת השבוע הפותחת בפסוק "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, נסתרה דרכי מה' ומאלוהי משפטי יעבור, הלא ידעת אם לא שמעת אלוהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו".
כלומר, הנביא פותח בסתירה שהרמב"ם הציג - או ש "נסתרה דרכי מה'" - וה' אינו יודע מה עתיד להיות, או ש"מאלוהי, משפטי יעבור" - אין סיבה שהקב"ה ישפוט אותי על זה כי זה לא נעשה בבחירתי החופשית (שהרי הוא ידע שאעשה זאת לפני שעשיתי).
ועל זה הנביא עונה כשם שהרמב"ם ענה: "הלא ידעת אם לא שמעת אלוהי עולם וכו' אין חקר לתבונתו" - אין חקר לתבונת הקב"ה וממילא אין אנו יכולים לשאול עליה.
לפי האמור ניתן לתרץ את קושייתנו הראשונה - מטרת הניסיון לא היתה סתם האם לראות אם אברהם ילך לארץ ישראל או יאמר להקב"ה "לא רוצה ללכת", לא זה הדבר שבאים לבחון אדם שכבר הסכים להיכנס לתוך כבשן אש למען אמונתו. כאן באו לבחון נקודה הרבה יותר דקה - איך ולשם מה יעשה את זה, האם יעשה את זה כדי לקבל את השכר שהובטח לו, ובכך למעשה יהפוך את ציוויו לציווי גשמי ומובן, או שיעשה את זה בגלל שה' אמר לעשות זאת ובכך יראה כי הוא מכיר בגדלותו של הקב"ה ובכך שאין לנו שמץ של השגה בדעתו. זה ניסיון המתאים לפתוח בו את "עשרה ניסיונות" בהן נתנסה אברהם אבינו (ופירש בעל התוספות יום טוב - במשנה הדגישו דווקא כאן שהוא אברהם אבינו כיוון שאנו כבניו נהנים עד היום כתוצאה מעמידתו בניסיונות הנ"ל).
יוצא מזה שכשהקב"ה הציע את כל ה"לטובתך ולהנאתך" לאברהם זו לא היתה הקלה. אדרבה, זה היה עצם הניסיון!
ועל זה הכתוב ענה : "וילך אברהם כאשר דיבר אליו ה'" - אברהם הלך בדיוק כאשר דיבר אליו ה', לא לשם מתנות ולא לשם טובה והנאה אלא לשם מאמרו ודיבורו של ה' בלבד.
ניתן להמתיק את הדברים הנ"ל בפירושו של ה"כלי יקר" שפירש ש"לך לך" זהו ציווי שדורש מאברהם שיעזוב את כל הטובות הנמצאות בארצו, מולדתו ובית אביו וילך לחפש את ה"עצמי" הפנימי שלו, שילך "לך" - ל "עצמך".
כדי למצוא את עצמו, האדם חייב לבטל את הדברים המפרידים בינו לבין שאר העולם, ובכללם בינו לבין עצמו. כדי לבטל את המסכים הללו נדרשת התבטלות עצומה, התבטלות שניתן להשיג על ידי הכרה בגדלותו של הבורא וחוסר ההשגה המוחלט שיש לנו בדעתו.
מלוקט מספריו של הרב משה ארמוני
מצדיק בפרוה לכריית הבארות
בפרשיות אלה מתגלה כוחו של אברהם אבינו, "ולית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא" זוה"ק ח"ג קפ"ד דהיינו הגילוי של אברהם אבינו הוא דווקא ברקע של כל הרשעים שסביבו.
נח לא זכה לשנות את הדורות שאחריו, בעוד שנח לא מתפלל על בני דורו וחז"ל קוראים לו "צדיק בפרוה" , אברהם אבינו משתדל בעבורם כמ"ש בויכוח של אברהם אבינו עם הקב"ה על מנת להציל את רשעי סדום .
בזמן אברהם אבינו השתנתה ההנהגה מקצה לקצה והיתה בבחינת זעיר אנפין - קצרות ימים, בצורת ורעב ומוחין דקטנות, שוב אין שפע כל כך גדול, יש שנים של בצורת ורעב עד כדי כך שאברהם הוצרך לרדת למצרים למרות שהשיג את קדושתה של ארץ ישראל.
אברהם נולד לתרח שהיה כהן לעבודה זרה ונולד ערל ובן הנידה , ממנו כבר נתבקשה עבודה עצמית העבודה של אתערותא דלתתא , שבלעדיה לא היה זוכה לכלום, ובגלל עבודתו המאומצת בהתבוננות זכה לכל מה שזכה.
הקב"ה בונה עולמות ומחריבן
הקדוש ב"ה בונה עולמות ומחריבן – כך החריב את עולמו של אדה"ר וגירש אותו מגן עדן, ואת עולמו של דור המבול, ודור הפלגה ורק עולמו של אברהם אבינו נשאר קיים, בסוד "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" – אל תקרא בהבראם אלא באברהם. בכל הדורות שלפניו היה כל אחד בבחינת "אנא אמלוך", ולכן הם היו בבחינת 2000 שנות תוהו, שרק משבריהם נבנה עולם התיקון, הוא אברהם בנו של תרח , שהעביר את העולם ל- 2000 שנות תורה.
שתי כליותיו כשני רבנים
כותב המדרש: אמר רבי שמעון: אב לא למדו ורב לא היה לו ומהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי" תהלים ט"ז, ומזה נבין מה שאמר לו הקב"ה "לך לך אל הארץ אשר אראך", ושם יהיו כליותיך נובעות יותר, כי האויר של ארץ ישראל מחכים. ולמה דווקא כליות , כי תפקידן של הכליות הוא בניהול משק המים בגוף האדם להפריד בין המים המאררים למים הטובים, ואין מים אלא תורה.
* אדה"ר כאשר חטא עבר על: שפ"ד – הביא מיתה לעולם, ע"ז – לא ציית להקב"ה, ג"ע – עה"ד טו"ר הוא סוד תשמיש לפני זמנו, בחול ובפרהסיא, וגם 10 טיפות בזמן 130 שנה שפרש מחוה.
* אברהם אבינו תיקן את חטא ע"ז בכבשן והרע המעורב בדומם ע"י חפירת הבארות
* יצחק תיקן שפ"ד ע"י עקידה והרע המעורב בצומח ע" זריעת השדה
* יעקב תיקן ג"ע – נשא אשה בגיל 84 ולא ראה קרי מימיו "ראובן ראשית אוני" והרע המעורב בחי ע"י רעיית הצאן.
* יוסף תיקן את השז"ל ע"י נסיון אשת פוטיפר והרע המעורב במדבר ע"י שמלך על כל ארץ מצרים.
* משה רבנו תיקן את ישראל שהחזיר אותם לבחינת אדה"ר לפני חטא העגל.
סוד חפירת הבארות
ע"י חפירת הבארות, אברהם אבינו תיקן את בחינת הדומם במסלול של תיקון כל העולם בכל בחינות הדצח"ם, כותב הזוה"ק שחפירת הבארות היתה הנחת תפילין והציצית של אברהם אבינו דהיינו היתה זאת עבודה הרומזת להשגת מוחין חדשים של אברהם אבינו.
ועל זה כותב ה"מאור ושמש" פרשת תולדות הפלא ופלא וז"ל: ונראה שהענין הוא כך דאיתא בזוהר הקדוש שהבארות שחפרו האבות הוא סוד האמונה והוא סוד הטלית והתפילין. וידוע מספרי הקודש שה- כ"א אזכרות שבתפילין של ראש רומזים לשם אהי"ה שהוא גימטריא כ"א וכן בשל יד והארבעה פרשיות שבתפילין רומזים לשם הוי"ה ב"ה בין הכל שלשה שמות אהי"ה הוי"ה אהי"ה שלשתם עולים במספר חיי"ם שהם המוחין הנמשכים לשבעה מדות הקדושים.
והנה ידוע שהאבות הקדושים הם-הם שפרסמו אמונת אלהי עולם להודיע לכל באי עולם מאלהותו וכי הוא שברא כל העולמות ומהוה כל ההויות והמשיכו השכינה בתחתונים והוא סוד התפילין (זה מש"כ שחפירת הבארות של האבות היו הנחת תפילין שלהם כמאמר הזוה"ק) להמשיך מוחין עילאין על העולמות התחתונים. וזה היה ענין הבארות שחפרו האבות הקדושים.
חפירת בארות, זוהי דרישה מעתה מכל אחד מאיתנו להיות חופר בארות. דהיינו כל אחד מחויב לחפור בפנימיותו על מנת להגיע לנביעה הפרטית שלו, מנקודת האמת הנמצאת בפנימיות כל אחד מאתנו, כדי להגיע אל המים, על החופר בארות לסלק הרבה עפר, הרבה קליפות שנובעים מעפר הגוף ומשיכתו לתאוות העולם הזה.
הדגש על ענין חפירת הבארות, הוא כדי שמהם ישתו העדרים, שהם נשמות בחינת בהמה, שאינן יכולות לחפור בארות בעצמן, אזי הצדיק, חופר בארות, ואין מים אלא תורה, ובאר היא מקור השפעה אינסופי להיטיב עם הבריות, ולא רק נביעה פרטית שזה בחינת צדיק בפרוה.
בידך אפקיד רוחי
מובא בשער הכוונות דרושי ברכת השחר הנה אין אדם בארץ אשר לא יחטא, וע"י כך מפשיטין מעליו לבוש הקדושה ומלבישין לנשמתו לבוש הקליפה בגדים צואים, ונמשך עליהם זוהמת הנחש, וכדמיון אדה"ר שנאמר בהם "וידעו כי ערומים הם", ואח"כ כתיב: "וילבישם כתנות עור" - משכא דחויא.
הכל הוא כפי ערך החטא כי אם החטא הוא קל מתחלש כח הלבוש ההוא ואם החטא הוא חמור מסתלק הלבוש לגמרי מעליו (וכנגד ב' בחינות אלו נתקנו ב' ברכות: "מלביש ערומים" ו "הנותן ליעף כח") וענינם הוא כי הנה בכל לילה כאשר האדם מפקיד נשמתו ביד המלכות העליונה בסוד בידך אפקיד רוחי, הנה היא מחדשת אותה בסוד "חדשים לבקרים..." ומי שנסתלק ממנו לבושו נותנת אליו בבקר בחינת לבוש ומי שיש לו לבוש אלא שנחלש היא נותנת כח בלבוש ההוא ושני בחינות אלו נעשות בעת הבקר בסוד "חדשים לבקרים" ו "וישכם אברהם בבקר".
והנה ראשי תיבות "בידך אפקיד רוחי" הוא באר, היא באר הנשמות העליונה אליה עולות הנשמות להתחדש בעת השינה, ונרמז הדבר באותם בארות שחפר אברהם, וביאור הדברים הוא כך: אדה"ר חטא והקב"ה הפשיט ממנו את לבוש הקדושה – כותנות אור, והתפזרו ניצוצי הקדושה בכל הדצח"ם, על אברהם אבינו הוטלה תחילת השגת לבוש הקדושה מחדש, לשם כך הוא חפר את הבאר – הוא גילוי השכינה הקדושה בעולם שמציאותה בעולם מחדשת לבושי הקדושה בעולם. וכל פרסום אלהותו ית"ש בעולם נקרא בשם חפירת באר והיות והיה זה במסירות נפש על קיום מצות הבורא נרמז בא"ר - שהוא נוטריקון בידך אפקיד רוחי.
והיות ואברהם השתדל תמיד בכוחו להעלות את ניצוצות הקדושה המה רפ"ח ניצוצין שנפלו לקליפות בעת שבירת הכלים הידועים, וחזרו ונתפזרו בחטא אדה"ר נרמז הדבר מלשון חפר שהוא ממש אותיות רפ"ח.
רוממות אל בגרונם
באר הוא גם ראשי תיבות רוממות אל בגרונם שהוא ההודאות ותשבחות לה' על חסדיו. חפירת הבאר הביאה לנקודת נביעה של שבח ה' בעולם מה שעשה את עם ישראל אח"כ ל"עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".
