פרשת תולדות

אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק מאת אוריאל אטלי

אומר רש"י - ע"י שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק - לפי שהיו אומרים ליצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה - מה עשה הקדוש ברוך הוא צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו כולם שאברהם הוליד את יצחק וזהו שכתב "יצחק בן אברהם" היה שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק עד כאן לשונו.
מקור דברי רש"י מהגמרא בבבא מציעא פז. ושם נאמר "נהפך" קלסתר פניו של יצחק ונדמה לאברהם ולפי זה קשה - מדוע לא עשה כן הקדוש ברוך הוא בתחילה מיד עם לידת יצחק שיהיו פניו דומים לשל אברהם וכך היה נחסך הלעז הזה של ליצני הדור?

ונראה לומר על פי דברי המדרש בו מסופר על מלך ומלכה שחומי עור שנולד להם ילד בהיר ולכן חשש המלך שמא לא נתעברה אשתו ממנו והלך לשאול את רבי עקיבא אם להורגה. שאל אותו רבי עקיבא אם יש לו בביתו פסלים ותמונות בעלי צורות יפות ובאמת התברר שיש לו בביתו כאלו צורות וצבעם ומראם היה בהיר ויפה. אמר לו רבי עקיבא תנוח דעתך שכשאשתך הייתה בהריון נתנה עיניה בצורות אלו ולכך דומה הילד לתמונות והפסלים הבהירים והודה לו המלך.

וממילא אם יצחק היה נולד בדמות אברהם לא היה ראיה שנתעברה מאברהם ולא מאבימלך שאולי אין הוא בן אברהם ורק כיון שנתנה עיניה ומחשבתה באברהם נולד הבן דומה לו - ולכן עשה ה' נס גלוי דווקא אחרי לידתו שהשתנה קלסתר פניו להודיע לכולם מן השמים שיצחק הוא בן אברהם, וכך נסתמו פיותיהן של ליצנים אלו וידעו בוודאות שאברהם הוליד את יצחק.


ויתרוצצו הבנים בקרבה מאת חידושי הדב"ש

מובא בע"ח בשער הכללים, שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בכדי להַנות לנבראיו, כי הרי מדרך הטוב, להיטיב. מאחר וההנאה נמדדת על פי השתוקקותו של המקבל, חייב להיות שיתוף פעולה בין הבורא לנברא, שהרי לא רק השפע קובע אלא גם ובעיקר ההנאה מן הקבלה.

לצורך זה הקב"ה ברא את האדם וחילק אותו, בסוד הכתוב בקהלת פרק ז' "זה לעומת זה, עשה האלוהים", לשתי מערכות: מערכה אחת דקדושה ובה הנשמה, ומערכה אחרת דטומאה שממנה נוצר הגוף הגשמי, מקור הרצונות והתאוות, כאשר שתי מערכות אלו מקבילות ופועלות יחד.

הפרשה שלנו פותחת "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק ". רש"י מפרש, "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק - יעקב ועשו האמורים בפרשה". הפרשה לא מדברת על יצחק עצמו, אלא על התולדות שלו. תולדות של עולה תמימה שלא עזבה את הארץ דקדושה, בבחינת הנברא אשר ממנו יצאו שתי הבחינות של נשמה וגוף, שהם יעקב ועשו.

אומר המדרש על הפסוק "ויתרוצצו הבנים בקרבה" שבשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב היה מפרכס לצאת, ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים עשו היה רץ ומפרכס לצאת.
ישראל היא הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל, היא נצחית ומסמלת את צד היצר הטוב, הגוף השפל לעומתה מסמל את צד היצר הרע, שכבר מעת לידתו, סופו להירקב בקבר.

אך אל לנו לטעות ולפרק את החבילה ולראות בגוף דבר פסול, שהרי ברור לכל שרק חיבורם מאפשר לנו לקיים תורה ומצוות, ופירודם פירושו מוות ח"ו. אומר הנביא "הנה נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". כל עוד שהיצר הרע היינו הגוף קיים, אנחנו נקראים מהלכים. יש בנו אפשרות עוד ללמוד לעשות ולקיים בבחינה "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן. לאחר מאה ועשרים, כאשר נפרדת החבילה, אנחנו נהיה בבחינת עומדים ללא אפשרות יותר לשנות ולתקן.

שלשה שותפים לאדם - הקב"ה, אבא ואימא. ההורים נותנים את גוף והקב"ה את הנשמה.
הנשמה היא כאמור חלק אלוה ממעל וכפי שאנו אומרים בברכות השחר "אלהי נשמה שנתת בי טהורה"
כל עבודתנו בעולם הזה היא על הגוף. ללמוד וללמד - בעיקר אנחנו ההורים - איך להיות בחינת מהלכים, דהיינו איך ללכת בדרך ה', איך לשעבד את גופנו לעבודתו ית' ושיהיו כל מעשינו לשם שמים ולא להנאת גופנו בלבד, ובע"ה נזכה כולנו לתולדות דקדושה, אמן ואמן.