פרשת נח

מידה כנגד מידה מאת אוריאל אטלי

"הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים... – כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם" (י"א, ד'-ט')
אומרת הגמ' בסנהדרין ק"ט. – אמר ר' ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלוש כיתות – אחת אומרת נעלה ונשב שם – הפיצם ה', אחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה – נעשו קופין רוחות שדים ולילין, ואחת אומרת נעלה ונעבוד ע"ז – בלל ה' שפת כל הארץ.

אמר ר' יוחנן: מגדל - שליש נשרף, שליש נבלע, שליש קיים.
כדי לבאר את הייחודיות בסוג העונש שנבחר לכל כיתה, יש להתבונן מהו המניע של כל אחת למרוד בה' בצורה זאת דווקא, ועפ"ז נבין את העונש של מידה כנגד מידה. וכך יש לבאר: הסיבה במלחמתם בה' נבעה מדבר שהפריע להם בצורת חייהם.

הכת הראשונה: נעלה ונשב שם – ביקשה לחיות חיים מאורגנים ומאוחדים במקום מיוחד שהוא מעל לכל, ונענשו שהפיצם ה' כדי שעצתם לא תקום, כי לא יהא מקום מגורים משותף, ועל כן יהיו פזורים ואין צורך להענישם מעבר לכך שהרי עצתם הופרה.

הכת השנייה: נעלה ונעשה מלחמה – התאגדה ללחום בה' כביכול וזו הגרועה ביותר, שרצו לעשות ממש מרידה. על כן עונשם היה חמור וגיבורים נהפכו ליצורים שונים ומעוותים.

הכת השלישית: נעלה ונעבוד ע"ז – רצו לעודד ולהביא את כולם לאידיאל של ע"ז משותפת שאותה יעבדו כולם. על כן נענשו ב- "בלל ה' שפת כל הארץ". לא יכלו יותר להבין אחד את השני וללא שפה משותפת לא ניתן יהיה לעבוד את אותה ע"ז המשותפת.

אף עונש המגדל היה בבחינת מידה כנגד מידה.
שליש נשרף כנגד ע"ז שהיא משוקצת שדינה בשריפה,
שליש נבלע כנגד אלו שרצו להילחם והמגדל שעליו רצו לעלות למעלה להילחם, ירד למטה.
השליש האחרון קיים כנגד אלו שלא הייתה כוונתם כ"כ רעה, פשוט רצו מקום מגורים משותף וכיון שהם הופצו – אין בעיה שחלקם במגדל יישאר במקומו.


איש צדיק היה מחידושי הדב"ש

אומר הרמב"ן: נח היה זכאי ושלם בצדקו להודיע שראוי להנצל מן המבול, שאין לו עונש כלל, כי הוא תמים בצדק, כי הצדיק הוא הזכאי בדין... אמר שהיה מתהלך את השם הנכבד ליראה אותו לבדו, איננו נפתה אחרי הוברי השמים ונחש ועונן וכל שכן אחרי ע"ז ואינו שומע להם כלל, רק בשם לבדו הוא דבק בתמים והולך בדרך אשר בחר השם או אשר יורה אותו, כי נביא היה, וזה כטעם "אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו"... או יאמר כי הוא צדיק שלם וגם בניו וביתו צדיקים, כי הוא למדם, כענין שכתוב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו".

ועתיד הקב"ה כדברי הזהר, להאיר לצדיקים מעולם הבא, ולתת להם שכר מנת חלקם, מקום שהעין אינה שולטת לעמוד עליו, כמו שאתה אומר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, וכתוב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, אשריהם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, צדיקים לעולם יירשו ארץ, וכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. ולא עוד אלא שישראל נקראים משום זה צדיקים, מכאן למדנו שכל מי ששומר הברית שהעולם מתקיים עליו נקרא צדיק, מאין לנו זה מיוסף, שבשביל ששמר ברית העולם, (דהיינו שלא נכשל באשת אדונו), זכה שנקרא צדיק, וזה שכתוב ועמך כולם צדיקים וגו', ובזה ביאר לנו רבי חייא את הכתוב, נח איש צדיק, שפירושו שנח היה שומר הברית, ועל כן נתקיימו תולדותיו, ולכן אומר הכתוב אלה תולדות נח, נח איש צדיק, כי תלויים זה בזה. ותמצא, שלא יחד הקב"ה את שמו (על צדיק בחייו) אלא על יצחק, משום שנחשב כמת, ועל כן רמז הכתוב ואמר הן בקדושיו לא יאמין וגו', כי אינו מייחד שמו על הצדיק בחייו.

אמרו חז"ל (ב"ר) בשעה שבא הקב"ה לברא את אדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו, רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקב"ה, הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושיתף בו מדת רחמים ובראו, הדא הוא דכתיב (תהלים א') כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד... דבר אחר, א"ר שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין... אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים, בכל מקום שנאמר אלקים הוא מדת הדין...