פרשת וישלח

כי מלאכיו יצווה לך מחידושי הדב"ש

ר' יהודה פתח, כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך. כי בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצר הרע בא עמו... והיצר הטוב בא אל האדם מיום שבא להיטהר. ומתי האדם בא להיטהר, הוא בשעה שהוא בן י"ג שנה. אז מתחבר האדם בשניהם, אחד בימין ואחד בשמאל. היצר הטוב בימין, והיצר הרע בשמאל. ואלו הם שני מלאכים ממונים ממש. בא האדם להיטהר, נכנע היצה"ר לפניו והימין שולט על השמאל, ושניהם, היצה"ט והיצה"ר, מתחברים לשמור את האדם בכל דרכיו, שהוא הולך (זוהר וישלח)

שואל הרב"ש, מהי התועלת של התחברות היצה"ר? שהרי ברור שכאשר האדם רוצה ללכת בדרך ה', ולהגיע לדביקות בו, אזי הוא זקוק לשמירה מהיצה"ט. אך מה התועלת שגם היצה"ר ישמור עליו.

ידוע שטבע האדם כפי שהוא נברא, הוא אך ורק לקבל את השפע האלוקי כפי מחשבת הבריאה שהיא להיטיב לנבראיו, כי מדרך הטוב להיטיב. אך גם ידוע שכל עבודתנו בעולם הזה היא להגיע לדרגה של "כל מעשיך יהיו לשם שמים", דהיינו לבטל את הרע שבנו שהיא בחינת האהבה העצמית שלנו, ולהגיע למצב שכל קבלתנו תהיה משום שזה רצונו ית' בלבד ללא רבב של תועלת עצמית היינו רק כדי לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּורְאֵנוּ.

כדי להגיע לדרגה זו, חייב האדם קודם כל לגלות את כל הרע שבו. וזה שאומר הזוהר כי בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצר הרע בא עמו... והיצר הטוב בא אל האדם מיום שבא להיטהר. ומתי האדם בא להיטהר, הוא בשעה שהוא בן י"ג שנה. עד גיל שלוש עשרה הוא זמן גילוי הרע שבנו, רק בגיל שלוש עשרה ויום מתחיל האדם הרוצה ללכת בדרך ה', להשליט את היצה"ט על היצה"ר. נמצא שרק לאחר שגילה את כל הרע שבו, דהיינו את כל החסרונות שבו, אז האדם מקבל את הכח הזה, היצה"ט שהוא טבע שני, רצון להשפיע, רצון בדביקות בבורא ית'.

נמצא, שהן היצר טוב והן היצר הרע מוליכים את האדם להגיע להמטרה של השתוות הצורה, הנקראת דביקות בה'. אך אם כן מדוע עדיין הוא נקרא יצר הרע, שהרי כאמור, הוא שומר את האדם להגיע לדביקות בבורא ית'. והתשובה היא, שכאשר האדם רוצה לעבוד את ה', אז בא לו היצה"ר ומראה לו את חסרונותיו. הוא נותן לאדם להבין שאם הוא יעשה מעשיו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, יהיה לו רע.

אך אם האדם רוצה באמת ללכת בדרך ה', יוצא בכך דווקא שהיצה"ר שומר אותו שלא ירמה את עצמו שהוא עובד לשם שמים, ומוליד אצלו חסרון ורצון לעזרת ה', ובכך מקרב אותו לה' ית' ולא להיפך.