פרשת וישב

הקשר בין הבור וחנוכה מאת מיכאל אטלי

הגמרא בפרק שני במסכת שבת מדברת על כל הלכות חנוכה. בין השאר היא מביאה את רב כהנא שהביא את רבי נתן בר מניומי שדרש בשם רבי תנחום שנר חנוכה שנמצאת למעלה מעשרים אמה פסולה – כי העין לא שולטת שם. ישר אחר כך מביאים עוד אמרה של רב כהנא שאומר בשם רבי נתן בר מניומי שדרש בשם רבי תנחום – למה כתוב גם "הבור רק" וגם "אין בו מים"? זה מיותר! והתשובה – כדי לומר שזה שהוא ריק, זה דווקא ממים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. אחרי האמרה הזו, הגמרא ממשיכה לדבר על הלכות חנוכה.
נשאלת שאלה – למה עצרנו באמצע הלכות חנוכה והבאנו את הדרשה הזו על הבור? מה הוא קשור?
אפשר לענות על זה כמה תשובות:
התשובה הכי פשוטה היא שהגמרא הביאה את שתי האמרות האלה ביחד כי שתיהן נאמרו על ידי אותם אנשים (רב כהנא, ר' נתן בר מניומי, ר' תנחום). כך גם רש"י כתב במפורש בתחילת מסכת חגיגה.
תירוץ נוסף הוא שהיה אפשר להקשות – האחים הרי לא רצו להרוג אותו כשזרקו אותו לבור, אז איך הם זרקו אותו לבור שמלא בנחשים ועקרבים? אם נחבר את האמרה הקודמת שב20 אמה לא שולטת העין, אפשר אולי לומר שהבור היה עמוק יותר מעשרים אמה ולכן לא ראו מה יש בו – ולכן הגמרא חיברה בין שתי האמרות. התירוץ הזה די קשה כי אם מדובר שזרקו אותו לבור של יותר מעשרים אמה (לפחות 9.6 מטרים), יוסף היה אמור למות מהנפילה...
הרב קוק כותב שחנוכה ו"הבור ריק" קשורים אחד לשני. התורה נמשלה למים ובא ר' תנחום ואומר לנו שברגע שאין תורה, ישר ה"נחשים והעקרבים" מחליפים אותה. כך גם רואים אצל בני ישראל במדבר, ברגע שהם חונים ברפידים ואין לעם מים לשתות, חז"ל אומרים שהמקום נקרא רפידים כי רפו ידיהם מהתורה – ישר אחר כך כתוב "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" אם אין מים – תורה – ישר יש עמלק במקום זה.
וזה העקרון של חנוכה – עם ישראל לא יכול לחשוב "אני אעצור קצת מלימוד תורה" או "אני אלמד קצת תרבות יוונית" – אלו שני דברים שמחליפים זה את זה, וברגע שהבור ריק, הוא יתמלא בחוכמות זרות ושאר "נחשים ועקרבים".
יהי רצון שנזכה להתחזק בלימוד התורה ולהמעיט באותם "נחשים ועקרבים", ובזכות זה נזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.


אלה תולדות יעקב יוסף מחידושי הדב"ש

כל התולדות של יעקב אינו אלא יוסף לבדו וכפי שאמרו חז"ל "כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל יוסף" וגם פי' כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, וגם מה שהלך יעקב ללמוד בישיבה של שם ועבר, שבע שנים למד להכיר את הקליפות ושבע שנים למד איך להתמודד נגדם בשביל יוסף למד כדי שהוא ידע להתמודד נגד הקליפות כאשר ישלחוהו אחיו לבור ומשם למצרים - מקור הקליפות.

וישראל אהב את יוסף מכל בניו, הוא לסבת כי בן זקונים הוא. מתרגם אונקלוס "ארי בר חכים הוא לי" כי לא היה מי שלמד כל חכמתו של יעקב כיוסף. וכנודע כי אין זקן אלא זה שקנה חכמה ולסבה זו באמת ראוי מן הדין לאהוב אותו יותר מכל אחיו. אז אמר יעקב בלבו גם אחיו בני הם ואיך אעשה כדי שגם הם יתחכמו כמוהו, הנה אין תיקון אחר אלא משאמרו חז"ל, "קנאת סופרים תרבה חכמה", על כן ועשה לו כתונת פסים לו לבדו ולא להם. כדי שיאמרו גם אנו בניו ולמה עשה זה לו לבדו אין זה כי אם מפני חכמתו וע"י קנאה זו ירבו גם הם חכמה.

אך כפי שאומר הזוהר הקדוש, הקב"ה מגלגל גלגולין בעלמא (מגלגל גילגולים בעולם), ומקיים אסרין וקיומין (ומקיים אסרים ושבועות), בגין לקיימא קיומא וגזרה דאיהו גזיר) כדי לקיים את השבועה והגזרה שגזר) בברית בין הבתרים בה מגלה ה' לאברהם שבני ישראל יהיו משועבדים במצרים במשך ארבע מאות שנה

על כן וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם, והדבר גרם לשליחתו של יוסף לתוך לבור ומכירתו למצרים.

על פי פנימיות התורה, יעקב הוא מידת התפארת ויוסף מידת היסוד ולעולם הת"ת והיסוד מחוברים יחדיו. על כן חשש יעקב כל הזמן שמה תיפגם הברית וח"ו תיפגם נצחיותו של עם ישראל וזה סוד כתנת הפסים שטבלו האחים בדם השעיר כמו שנאמר:

וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא. וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.

לדם השעיר תכונה מיוחדת והיא שהוא דומה לדם האדם שכבר שימש את בריתו, שהרי ידוע שמקור הזרע הוא בדם והדם הוא הנפש והוא נמשך מן הדעת. על כן כאשר ראה יעקב את הכתנת עם דם כזה בחשבו שיוסף פגם בבריתו, אמר פעמים טרוף טרף יוסף טרף מעלמא די וטרף מעלמא דאתי.

כמו כן, על ידי העדפתו את יוסף, יעקב גרם שהשכינה שהיתה שורה עליו תרד יחד עם יוסף למצרים, ובכך נעלמה ממנו רוח הקודש. ולא זו בלבד אלא גם כפי שממשיך הזוהר הקדוש ואומר:
"אלמלא חביבו ורחימו דרחים קב"ה לאבהן (אלמלא חביבותו ואהבתו שהקב"ה אהב את האבות), הוה אתחזי לנחתא יעקב למצרים בשלשלי דפרזלא (היה יעקב ראוי לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל), וברחימו דלהון שלטיה ליוסף בריה (ובאהבתו אליהם, השליט את יוסף בנו), ועבד ליה מלכא דשליטא על כל ארעא (ועשה אותו מלך על כל הארץ), ונחתו כלהו שבטין ביקרא, ויעקב כמלכא (וירדו כל השבטים בכבוד ויעקב כמלך)."

​
ימי החנוכה אינם בטלים לעולם מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל

מובא בכמה ספרים (ומהם בספר מגיד מישרים שכתב מרן רבינו יוסף קארו), דרשת חז"ל, "כל המועדים יהיו בטלים, חוץ מחנוכה ופורים". והדבר נרמז בנוסח ברכת הדלקת נרות חנוכה, שאנו אומרים, אשר קדשנו במצוותיו וצונו "להדליק" נר חנוכה, ואין אנו מברכים "על הדלקת נרות חנוכה", משום שלשון "להדליק", מורה גם על העתיד. (ואילו לשון "על הדלקת נר חנוכה", אינו מלמד כלום).

ולכאורה יש לשאול, שהרי כל מצוות התורה ובכלל זה חגי ישראל, כולם לא יתבטלו לעולם, שהרי התורה הקדושה היא נצחית, ומה שייך לתת הבטחה מיוחדת על ימי החנוכה שאינם בטלים לעולם?

והסביר רבינו הרדב"ז (הוא רבי דוד בן זמרא, בן דורו של מרן הבית יוסף, שהיה רב במצרים, ובסוף ימיו עלה לארץ ישראל, ונפטר בן מאה ועשר שנים בעיר צפת), שברור הדבר שלא תתבטל לעולם שום מצווה ממצות התורה, וכמו שנאמר "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו", אלא כוונת הדברים, שלעתיד לבא, תרבה הטובה כל כך לישראל, והשמחה והמנוחה (כלומר שלוה) יהיו בכל ימיהם, עד שכל הימים יהיו שווים בשמחה ובטוב לבם, וכאילו נתבטלו המועדים (שכן לא תהיה בהם שמחה מיוחדת כל כך), ולפיכך היה ראוי שלא תהיה שמחה מיוחדת גם בימי הפורים, וכל שכן בימי החנוכה. על כן הודיעונו רבותינו, שימי חנוכה ופורים יהיו יוצאים מן הכלל הזה, ויהיו נזכרים ונעשים בשמחה מיוחדת. ואף שעיקר דברי הרדב"ז מכוונים לגבי ימי הפורים, מכל מקום כן יש לפרש לגבי ימי החנוכה גם כן, שיהיה בהם היכר מיוחד בשונה משאר המועדים.

ובהלכות פורים הזכרנו את דברי רבינו הרשב"א בתשובה (סימן צג) שכתב שכוונת המדרש היא שיש הבטחה מאת ה' יתברך, שאף על פי שכל המועדים עלולים חס ושלום להתבטל לגמרי מישראל, מרוב הצרות והגלויות שהם סובלים, בעוונותינו הרבים, מכל מקום לגבי פורים יש בידינו הבטחה, שבשום דור מהדורות לא יתבטל לגמרי חג הפורים. וכמו כן יש לפרש דברי המדרש לגבי ימי החנוכה.

וה' יתברך יזכנו לראות בנחמת ציון, ואז נזכה ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.