פרשת וירא
ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים ניסה את אברהם מאת אוריאל אטלי
אומרת הגמרא בסנהדרין ס"ט: " מאי אחר הדברים האלה? אמר ר' יוסי בן זמרא אחר דבריו של שטן, דכתיב "ויגדל הילד ויגמל ויעש משתה"?
אמר השטן לפני הקב"ה – זקן זה, חוננת אותו למאה שנה בפרי בטן. אך מכל הסעודה שעשה לא היה לו תור או גוזל להקריב לפניך? אמר לו הקב"ה כלום לא עשה אלא בשביל בנו – אם אני אומר לו זבח בנך לפני, מיד זובח. מיד "והאלוהים ניסה את אברהם". וקשה מדוע חיכה השטן ושתק עשרות שנים וחיכה עד שיצחק יהיה בן ל"ז ולא קטרג מיד?
ויש לתרץ – ידע השטן שאברהם התנסה ב- ט' ניסיונות ובכולם עמד וברור היה לו שאם יצווה לשחוט את בנו יעשה זאת מיד בהידור. מזה חשש השטן שלא רצה לתת לאברהם זכות של ניסיון זה שתעמוד לכל הדורות לנגח את השטן, ולכן המתין.
חשב השטן: מול אברהם אין לי סיכוי ולכן יש לחכות שיגדל יצחק ויהיה לו דעת משלו וכך לא יוכל לעוקדו. אמנם מחשבתו לא עמדה מול המציאות כי לא ידע ש " לב האב ולב הבן שווים לקיים רצון ה' " - גם יצחק מרוצה היה בכל ליבו לקיים רצונו יתברך ובזה קלקל השטן לעצמו. עכשיו הזכות גדולה יותר ובצדק רב סומכים בני ישראל על זכות זו וע"ז הם צועקים בשוועתם בר"ה לפני תקיעת שופר "עוקד והנעקד" לעורר גם את זכות האב וגם הבן.
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מחידושי הדב"ש
שואלת הגמרא (בבא מציעא פו:) אם אותם אנשים כבר עמדו עליו למה הוצרך לרוץ לקראתם? ומתרצת:
מעיקרא אתו קמו עליה כי חזיוהו דהוה ליה צערא אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא (מתחילה הם באו ועמדו על ידו, אך כאשר ראו שהיה בצער אמרו "אין זה דרך ארץ לעמוד כאן", והם הלכו. לכך הוצרך אברהם לרוץ אחריהם.
ממשיכה הגמרא ושואלת: מי אלו האנשים? ועונה ששלושת האנשים היו מלאכים - מיכאל - שבא לבשר את שרה שתלד בן, רפאל - שבא לרפא את אברהם וגבריאל - שבא להפוך את סדום.
שואל רבנו יוסף חיים הבן איש חי בספרו "עוד יוסף חי":
מהי וישא עיניו וירא ומסביר שאברהם אבינו ראה ברוח קדשו ששלושה אנשים היו במעלה גבוהה ממנו.
מקור נשמתו של אברהם הוא מעולם האצילות מבחינת רוח דאצילות. והנה השלושה אנשים שראה היו מעליו בסולם ה נרנח"י . משה רבנו - מבחינת נשמה דאצילות, אדם הראשון - חיה דאצילות ומשיח בן דוד - יחידה דאצילות ועל כן וירץ לקראתם, רצה להתעלות למדרגתם.
יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. מחידושי הדב"ש
אברהם רץ לקראת האנשים, רץ אל הבקר להכין להם אוכל, הוא עומד תחת העץ לשמשם. אברהם טורח בעצמו לכבד את האנשים. רק מים הוא לא נותן להם אלא אומר להם יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם על ידי שליח. מה הסיבה?
אמר רב יהודה אמר רב (בבא מציעא פו:) כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו זכה בשכר זה שעשה הקב"ה בדומה לכך לבניו של אברהם בעצמו וכל [מה] שעשה אברהם רק ע"י שליח עשה הקב"ה בדומה לכך לבניו רק ע"י שליח
במעשה אברהם כתוב: (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם בעצמו, וכנגד זה אצל בני ישראל בהיותם במדבר כתוב (במדבר יא) ורוח נסע מאת ה' מעשה השליו - שהקב"ה הביא בשר לבניו של אברהם אבינו במדבר. במעשה אברהם כתוב (בראשית יח) ויקח חמאה וחלב בעצמו, וכנגד זה (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. במעשה אברהם כתוב (בראשית יח) והוא עומד עליהם תחת העץ לשמשם, וכנגד זה (שמות יז) הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו'] במעשה אברהם כתוב (בראשית יח) ואברהם הולך עמם לשלחם שהוא עצמו יצא ללוותם, וכנגד זה (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם בדרך.
בכל המעשים לעיל, עשה אברהם את המעשה בעצמו, וכנגד זה עשה הקב"ה לבניו בעצמו. אך בעניין המים כתוב (בראשית יח) יוקח נא מעט מים על ידי שליח ולא בעצמו, ועל כן כתוב אצל בני ישראל במדבר (שמות יז) והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם המים ניתנו לעם על ידי שליח - משה
אומר רבנו יוסף חיים, הבן איש חי וזת"ד:
ראה אברהם ברוח קדשו שחלק מבניו לא יזכו להיכנס לארץ, וימותו במדבר. על כן לא נתן בעצמו מים אלא על ידי שליח כך שהמים יינתנו במדבר על ידי שליח - משה, ובגלל זה משה לא יכנס לארץ (משה נענש בגלל מעשה הסלע) וכך לעתיד לבא, הוא יוכל להכניס את כל מתי מדבר לארץ.
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק. מחידושי הדב"ש
לכאורה המילה מרחוק מיותרת אך נראה לי לע"ד לפרש כך:
הרי ניסיון העקידה הוא הניסיון האחרון ואם כן החשוב מכל הניסיונות בהם התנסה אברהם.
נשאלת השאלה: מה ניסיון בזה? והרי ידוע שאברהם הוא בדרגה רוחנית גבוהה ביותר - בחינת רוח דאצילות, אין שום ספק שיעבור גם את הניסיון הזה. למה הדבר דומה - כאילו היו מבקשים מיהודי חרדי לדבר ה' שיצום ביום הכיפורים, פשיטא שיצום. על כן כאשר אברהם אבינו נצטווה על העקידה, עמד השטן והעלה טענה זאת לפני בורא עולם ובקש להוריד את אברהם ממדרגתו הרוחנית ואז לבחון אותו אם יעמוד בניסיון הזה או לא.
וזה מה שנאמר וישא אברהם את עיניו - למרום, וירא - ברוח קדשו את המקום דהיינו הקב"ה שנאמר "ברוך המקום שנתן תורה לישראל " מרחוק - ממדרגה רוחנית רחוקה, נמוכה, ואע"פ שירד ממדרגתו, בכל זאת עמד אברהם בניסיון והמשיך במצווה עליה נצטווה.
הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיך מחידושי הדב"ש
וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ.
אֶת-עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת-בּוּז אָחִיו וְאֶת-קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם.
פסוקים אלו באים מיד לאחר פרשת העקידה. לכאורה לא נראה מה הקשר בין הכתובים. מה מצאה תורה חשיבות לכך שתספר לנו על בניו של נחור אחי אברהם כאן לאחר פרשת העקידה?
על מנת להבין זאת עלינו לחזור לפרשת העקידה עצמה כאשר הקב"ה מצווה על אברהם לקחת את יצחק ולעלות אותו לעולה שנאמר:
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: וַיָּבֹאוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: ויִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת-בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן-הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה..."
אברהם לוקח את יצחק בנו אל המקום אשר אמר לו האלקים, עוקד (קושר) אותו על המזבח ועומד לשחות אותו, אך לפתע פתאום מלאך מן השמים קורא לו ופוקד עליו לא לשלוח יד ביצחק, וההמשך ידוע שנאמר: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ... " אברהם לוקח איל ומקריב אותו תחת בנו. עד כאן פרשת העקידה, יש לשים לב שאברהם הקריב איל לעולה במקום בנו, דבר אשר עליו לא צוּוה.
נאמר באיוב א', ו'-ז':
ו וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.
אומר הזהר הקדוש: פרשת בא
וביומא דקאי דינא למיקם למידן עלמא, אתעבידו קטיגורין למיקם עלייהו דבני נשא. ותא חזי, מכל עמין דעלמא לא קיימין לאשגחא בעובדיהון בר בישראל בלחודייהו, בגין דאלין בנין לקודשא בריך הוא.
כיון דחמא קודשא בריך הוא דכלהו אתיין לקטרגא, מיד ויאמר ה' אל השטן מאין תבא, וכי לא הוה ידע קודשא בריך הוא מאן הוה אתי, אלא לאייתאה עובדא לרעותיה.
תרגום: ביום שהדין עומד לקום, לדון את העולם (כאשר הקב"ה יושב בדין בראש השנה) נעשו משטינים לעמוד על בני האדם (באים בני האלהים - אלה הם המקטרגים, ובראשם השטן להלשין על מעשיהם הרעים של בני האדם). ובוא וראה, מכל העמים שבעולם, אינם עומדים להשגיח על מעשיהם, חוץ על ישראל בלבד, משום שהם בנים של הקב"ה.
כיון שראה הקב"ה שכולם באו להשטין.... וכי לא ידע הקב"ה מאין בא? אלא להביא הדבר לרצונו של השטן.
נשאלת השאלה: מה פרוש "להביא הדבר לרצונו של השטן" ?
ממשיך הזהר הקדוש ומסביר:
ותא חזי, בשעתא דאמר משוט בארץ, בעא מיניה למעבד דינא בישראל, דהא דינא הוה ליה על אברהם למתבע מקודשא בריך הוא, בגין דלא אתעביד דינא ביצחק כד אתקריב על גבי מדבחא, דהא לא הוה ליה לאחלפא קרבנא דאזמין על מדבחא באחרא, (וכן בכל סטרא דיליה), כמה דאת אמר (ויקרא כז י) לא יחליפנו, והכא קאים יצחק על גבי מדבחא, ולא אשתלים מניה קרבנא, ולא אתעביד ביה דינא, ובעא דא מעם קודשא בריך הוא. כמה דבעא דיניה דיוסף לכמה דרין, וכל מה דבעא, באורח דינא בעא,
תרגום: בוא וראה, בשעה שאמר השטן משוט בארץ, ביקש מה' לעשות דין בישראל כי היה לו דין על אברהם לתבוע מהקב"ה, אל אשר לא נעשה דין ביצחק כשנקרב על המזבח, כי לא היה לו להחליף הקרבן שהכין על המזבח באחר (דיינו באיל) כמש"א לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא-יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ-רַע בְּטוֹב (ויקרא כ"ז, י'), וכאן כבר היה יצחק על המזבח ולא נשלם להיות קרבן, ולא נעשה בו דין. וביקש זה מהקב"ה, כמו שביקש דין על מכירת יוסף לכמה דורות. וכל מה שמבקש (השטן) בדרך דין הוא (מבקש)
כאן בא הקשר עם פרשתנו והשאלה ששאלנו:
מה מצאה תורה חשיבות לכך שתספר לנו על בניו של נחור אחי אברהם כאן לאחר פרשת העקידה?
את התשובה מביא לנו הזהר הקדוש באומרו:
ומההוא זמנא דאשתזיב יצחק ואתחלף קרבניה, זמין ליה קודשא בריך הוא לההוא מקטרגא, האי לחולקיה, כמה דאת אמר הנה ילדה מלכה גם היא וגו' את עוץ בכורו, והכא מטא למיטל חולקיה עליה מכל זרעיה דאברהם, ולא יקרב ביה סטרא אחרא, וכלא בדינא אתא
תרגום: ומאותו זמן שניצל יצחק ונחלף קרבנו, הכין הקב"ה לאותו מקטרג (השטן) אותו (איוב) במקום. כמו שנאמר: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ אֶת-עוּץ בְּכֹרוֹ. (שהוא איוב שישב בארץ עוץ). וכאן (בלידת עוץ) הגיע (השטן) לקחת חלקו מכל זרעו של אברהם ולא יקרב (להזיק) לצד אחר (דהיינו לישראל)
ואם תשאלו - והרי אברהם פעל על פי דבר המלאך? התשובה היא: רב ותלמיד, למי מקשיבים! והכל על פי דין נעשה.
