פרשת ויחי

ישראל אהב את יוסף מכל בניו מחידושי הדב"ש

אומר הזהר דף קצ"ה ע"א - רבי אלעזר פתח ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם, תא חזי (בוא וראה), דקב"ה מגלגל גלגולין בעלמא (שהקב"ה מגלגל גלגולים בעולם), ומקיים אסרין וקיומין (ומקיים אסרים ושבועות), בגין לקיימא קיומא וגזרה דאיהו גזיר (על מנת לקיים הבטחה וגזרה), דהא תנן (שהרי אמרו), אלמלא חביבו ורחימו דרחים קב"ה לאבהן (לולי חביבותו ואהבתו של הקב"ה את האבות), הוה אתחזי לנחתא יעקב למצרים בשלשלי דפרזלא (היה אמור יעקב לרדת למצריים בשלשלאות של ברזל), וברחימו דלהון (ובאהבתו אותם) שלטיה ליוסף בריה (השליט את יוסף בנו), ועבד ליה מלכא דשליטא על כל ארעא (ועשה אותו מלך על כל הארץ), ונחתו כלהו שבטין ביקרא (וירדו כל השבטים בכבוד), ויעקב כמלכא (ויעקב כמו מלך).

ישראל אהב את יוסף מכל בניו, והוא לסיבת כי בן זקונים הוא וכמ"ש אונקלוס ארי בר חכים הוא לי', כי לא היה מי שלמד כל חכמתו של יעקב כיוסף. וכנודע כי אין זקן אלא זה שקנה חכמה, ולסיבה זו באמת ראוי מן הדין לאהוב אותו יותר מכל אחיו.
אמר יעקב בלבו גם אחיו בני הם ואיך אעשה כדי שגם הם יתחכמו כמוהו הנה אין תיקון אחר אלא משאמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה".
על כן עשה לו כתונת פסים לו לבדו ולא להם כדי שיאמרו גם אנו בניו ולמה עשה זה לו לבדו אין זה כי אם מפני חכמתו וע"י קנאה זו ירבו גם הם חכמה.

דבר אחר, אלה תולדות יעקב יוסף - כל התולדות של יעקב אינם אלא יוסף לבדו וכדרז"ל כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל יוסף וגם פי' כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, וגם מה שהלך יעקב ללמוד בישיבה של שם ועבר, שבע שנים למד להכיר את הקליפות ושבע שנים למד איך להתמודד נגדם בשביל יוסף למד כדי שהוא ידע להתמודד נגד הקליפות כאשר ישלחוהו אחיו לבור ומשם למצריים - מקור הקליפות.

העדפה זו של יעקב את יוסף גרמה לאחים לשנוא אותו ובגין כך זרקו אותו לבור. ובגין כך, השכינה אשר שמרה עליו בבור כאן שלא יפגעו בו עקרבים ונחשים, ירדה איתו למצרים לשמור עליו שם בבור ההוא. ועל כן התחייב יעקב לרדת גם הוא למצרים בשלשלאות של ברזל לולי ה' אהב אותו.

תא חזי מה כתיב, ויבא ישראל מצרים, ויעקב גר בארץ חם, כיון דכתיב ויבא ישראל מצרים, לא ידענא לא ידענו דיעקב גר בארץ חם? אמאי אצטריך דא למה צריך זאת (את הכפילות הזאת), אלא ויבא ישראל מצרים דא קב"ה, ויעקב גר בארץ חם דא יעקב, דהא בגיניה דיעקב ובנוי אתת שכינתא למצרים (שבגלל יעקב ובניו, ירדה שכינה למצרים) וקב"ה גלגל גלגולין

ידוע שדין לא מתבטל לעולם. מעכבים דין, מעבירים דין משנה לשנה או מעם לעם, אך דין לא מתבטל. על כן כאשר מתעורר הדין רק תשובה ואחדות יכולים לעקב אותו.
מובא בשער הכוונות - דרוש על פסח, כי כל עניין הירידה למצרים היה לתקן את פגם אדם הראשון.
ולמה דווקא למצרים מפני שבחטאו של אדה"ר, נתערב טוב ברע ובפרט בניצוצות האלו של הקרי שהוליד בק"ל שנים והתערבו בקליפות, וצריכים בירור אחר בירור לתקנם. ועד"ז היו אלו הניצוצות הולכות ונתקנות לאט לאט עד אשר התחילו להתקן ולהראות בחי' הזהב שבהם וזה היה בדור מצרים.

ובזה תבין טעם נכון למה נגזר עליהם אותו השעבוד הקשה שאין כמותו.
כי כנגד מה שחטאו בדור המבול להשחית את זרעם, נגזר עליהם כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
וכנגד מה שחטאו בדור הפלגה הבה נלבנה לבנים וכו', נאמר וימררו את חייהם בחומר ובלבנים וכו'

רבי אבא אמר, תא חזי בההוא רשע דפרעה דאיהו אמר בוא וראה איזה רשע היה פרעה שאמר (שמות ה ב) לא ידעתי את ה', ופרעה חכים הוה מכל חרשוי ופרעה היה חכם יותר מכל המכשפים שלו , אלא ודאי שמא דאלהי"ם הוה ידע הוא ודאי ידע את שם אלקים, דהא כתיב הנמצא כזה איש אשר רוח אלהי"ם בו, ובגין דמשה לא אתא לגביה אלא בשמא דיהו"ה ולא בשמא דאלהי"ם מאחר ומשה לא בא אליו אלא בשם הוי"ה ולא בשם אלקים, ודא הוה קשיא קמיה מכלא וזה היה קשה לפניו מכל, דאיהו הוה ידע דהא שמא דאלהי"ם שליט בארעא שהרי הוא ידע ששם אלקים הוא השולט בארץ, ובשמא דיהו"ה לא הוה ידע אך על שם הוי"ה הוא לא ידע, ועל דא קשיא קמיה שמא דא על כן קשה היה לפניו שם זה. ודא הוא דכתיב ויחזק ה' את לב פרעה.

פרעה היה בקי מאוד בחוקי הטבע בחינת אלהי"ם אבל לא ידע שיש מעל הטבע מי שקבע את החוקים האלה.
אי ידיעת שם ה' היא שחזקה את לב פרעה ולא שה' הוא חיזק את ליבו שאם כן למה להעניש אותו.
לכל אחד מאתנו יש את המצרים הפרטי שלו המרומזים על ידי שלשת השרים כנגד שלושת הצינורות שבגרון - הקנה, הושט והעורק, המסמלים את כל התאוות של העולם הזה, והם מהווים בחינת המעבר בין מח ללב אותו עלינו לתקן בסוד מן המצר קראתי י"ה.


אלוקים חשבה לטובה, מאת ר' יעקב עמנואל אזולאי

אחרי שהאחים חזרו מלקבור את יעקב, אמרו ליוסף אביך צוה לפני מותו: כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃
כתשובה לדבר אנו מוצאים שיוסף אומר לאחים שאין להם ממה לחשוש וכי התחת אלוקים אנכי ואתם חשבתם עלי רעה ואלוקים חשבה לטובה. מספרים על גנב מכוניות שבאחד מגנבותיו איזה מכונית, בשעה לוהטת, מצא שבמושב האחורי נמצא ילד שנשכח ברכב, ובזכותו הילד ניצל ממוות בטוח. אם ננסה לנתח את הסיפור בצורה משפטית, נצטרך להתגבר על הרגש ולתת לגנב עונש על הגניבה ופרס על ההצלה שיצאה כתוצאה ממעשה שעשה. אם נתעמק יותר במעשה של הגנב נוכל להפריד את המעשה מהמחשבה, המחשבה אמנם רעה היא, אך המעשה שיצא מחמת המחשבה היה מעשה שמציל חיים, ונמצא אם כן שלגנב לא מגיע עונש שכן על מחשבה בלבד לא ניתן להעניש.
יש כאן מצב לא פשוט שבצורה המפושטת שלו יוצר חילוקי דעות איך לשפוט את הגנב, יש אמנם דבר אחד ברור שהורי הילד ודאי ישמחו על המעשה של הגניבה, מצידם הצלת הילד האפילה על מעשה הגניבה, המחשבה של הגנב אינה רלוונטית עבורם. אפשר להתעמק עוד ועוד במעשה זה שאמנם פשוט הוא אך יש בו היבטים רבים. במה שנוגע לפרשה שלנו נמצא דבר מעניין, לכאורה יש לשאול מדוע האחים היו צריכים להמציא סיפור ולומר שאביהם צווה את יוסף לבל יעשה עמם רעה שהוא דבר שקר שההיתר שלו היה מפני השלום בלבד, הרי יכלו בקל לטעון את הטענה של יוסף שמהמעשה שלהם יצאה הצלה עצומה לעולם? כשרק ננסה לתאר לעצמנו מה היה קורה אילולי יוסף היה בתמונה של פרעה והחלום, החל מהפתרון של החלום ועד המצאת הפתרון הכלכלי לאותה תקופה. אך התשובה לכך הינה פשוטה, אם נתבונן במעשה הנ"ל מצד ההיבט של הגנב שיעמוד לפני השופט ויאמר לו מה אתה רוצה ממני הרי הצלתי ילד?! הטענה הינה מגוחכת משום שהגנב באמת לא התכוין להציל את הילד אלא לגנוב, הצלת הילד רק מאפילה על מעשה הגניבה כשהוא כשלעצמו מעשה גרוע.

בתשובה של יוסף אנו מוצאים תשובה נפלאה למה שהאחים אמרו, יוסף אומר לאחים, אמנם המחשבה שלכם הייתה רעה אך אלוקים חשבה לטובה, יוסף אומר לאחים גם אילולי הצווי של האבא אתם יוצאים זכאים, משום שעצם המחשבה שלכם לרעה הינה נחשבת מבחינתכם מחשבה רעה אך תדעו שהיא מחשבה טובה, הקב"ה כביכול הפך את המחשבה הרעה למחשבה טובה! בשונה מהגנב שכל מטרתו הייתה לגנוב, דבר ברור הוא שאין המעשה משנה מהומה במחשבה, ההצלה הינה איזשהו פוקס שיצא כתוצאה מהמעשה, בשונה ממה שהיה במכירת יוסף, היה בה סודות נשגבים ששכל אנוש לא יכול להבין מה היה ההליך המחשבתי של האחים אך לאחר מעשה אנו מבינים שכל מה שהיה זאת התרחשות אלוקית שנכנסה במחשבת האחים כדמות מחשבה רעה אך בסוף התבררה כמחשבה טובה, הקב"ה התערב בכל מהלך הדברים כך שכל מעשיהם היו על פיו בלבד וממילא הכל נחשב בכלל מחשבה טובה של השם ואין על האחים שום טענה. לפעמים אדם עושה מהלכים מסוימים בחיים שהינם משוללים היגיון ולבסוף הוא שם לב שדווקא מה שהוא עשה היה עם היגיון רק שההגיון הוא לא היגיון שלו אלא של בורא העולם שכוון אותו לעשות כן, דבר זה ניתן לומר רק על מעשה שנעשה מתוך חוסר היגיון בלבד, וכן הוא לענין מכירת יוסף דווקא מעשה זה המשולל היגיון הינו ראיה שהכל היה היגיון של בורא עולם.