פרשת בראשית

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ מאת: אוריאל אטלי

המצווה הראשונה שנצטווינו בתורה היא מצות "פריה ורביה" כלשון הכתוב "פרו ורבו ומילאו את הארץ" (א',כ"ח). אנו רואים בחז"ל את חשיבות מצווה זו כמו שאמרו במסכת יבמות (ס"ג:) שבזכות מצווה זו מתקיימים שמים וארץ, ועוד אמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות.

א"כ תכלית הבריאה מתקיימת באמצעות המצווה הראשונה וההסבר לכך שהעולם הזה הוא מקום "תיקון הנשמות" ומצוות פריה ורביה עוסקת בתיקון גדול זה.

​וזה נרמז בפסוק הראשון – "בראשית" כלומר בעבור בראשית דהיינו בעבור המצווה הראשונה שהיא פריה ורביה "ברא אלוקים שמים וארץ".

כשאנו אומרים "תיקון הנשמות" ודאי שללא בריאת הגופים אין על מה לחול אותו תיקון אבל הכוונה הסופית שיעשה אותו תיקון היא ע"י הלימוד והעיסוק בתורה דבר המביא נשמות לידי תיקונן ותכליתן, א"כ יש קשר בין המצווה הראשונה של פרו ורבו לבין המצווה האחרונה של כתיבת ספר תורה הנלמדת בפרשת וילך (ל"א,י"ט) "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" ששתיהן תכלית הבריאה ונועדו לתקן.

ועל פי זה מובנים דברי הגמרא ביבמות (ס"ג:) "בן עזאי אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר "ואתם פרו ורבו" – אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים ויש נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים (שהרי לא נשא אישה), אמר להם בן עזאי ומה אעשה שחשקה נפשי בתורה" לכאורה איזו תשובה היא זו, הרי סוף סוף אין הוא מקיים דברי מדרשו שדרש.

אבל על פי האמור לעיל מובן – שענה להם שכשם שע"י פריה ורביה האדם מתקן הנשמות כך מתקן אני ע"י לימוד התורה וממילא אף אני מקיים התכלית ולכן פטור אני מקיומה בפועל.


קדושים תהיו מחידושי הדב"ש
כבר ידעת שהמצווה הראשונה, אותה מצווה אותנו התורה, היא פריה ורבייה, שנאמר:
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ בראשית א', כח'

מה מהות המצווה זו ומה גודל משמעותה עד כדי כך שנאמר:
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד בראשית ב', כד'

הפסוק מדבר כאן בשני מישורים - מישור אחד רוחני ומישור שני גופני.

ברוחניות פירוש המילה דבקות, היא הזדהות - אם אני אוהב כל מה שחברי אוהב ואני שונא כל מה ששנוא עליו הרי אנו קרובים זה לזה עד כדי דבקות. אך אם כל מה שאני אוהב שנוא עליו ולהיפך אזי אנחנו נהיה רחוקים זה מזה כמזרח ממערב. שנוי צורה גורם להתרחקות עד כדי היפוך צורה שהוא המצב הגרוע ביותר.
התורה מסמנת לנו את המצב אליו אנחנו צריכים לשאוף - מצב של דבקות, מצב של "ואהבת לרעך כמוך"

והיו לבשר אחד - עם כניסתו תחת החופה, האדם מתחייב על נתינה. הוא כבר לא לבד הדואג לעצמו הוא בלבד. מעכשיו הוא חייב על פי דין תורה לדאוג גם לאשתו שנאמר:
אִם-אַחֶרֶת יִקַּח-לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" שמות כ"א, י'

נאמר ואהבת לרעך ולא את רעך, נראה לי לפרש בנושא דידן: אם ואהבת את אשתך - זו דבקות, ונתת לרעך - זו אשתך, חלק ממך, והכל נעשה בקדושה ובטהרה לשם מצווה, אזי יהיה לכם בנים כמוך - בנים זכרים שידמו לך ויהיו חלק ממך וממנה ואזי גם הקב"ה יכנס לשותפות וידאג שיהיו בני קיימא.

לעומת זאת הזנות היא ההיפוך הגמור של מצוות פריה ורבייה. הסיבה לזנות מבוססת על היפוך הנתינה. הזנות מספקת לאדם את יצריו האנוכיים, הבהמיים ללא שום צד של רוחניות.

להיות קדושים
התורה מצווה אותנו בהרבה מקומות להיות קדושים:
* וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ שמות יט' ו'
* וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלקיכֶם ויקרא כ' ז'
* וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים" שם כ"ו

מה פרוש המילה קדוש? קדוש פירושו מובדל. אך ההבדלה הזו יכולה להיות בטהרה, אך גם יכולה להיות ח"ו אחרת שנאמר: "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" דברים כ"ג, י"ח קדש בלשון זנות.

יהי רצון שנזכה לקדושה בטהרה ושה' ברחמיו ירחיק אותנו מן הדבר האחר