יש אומרים שיום זה נחגג מכיוון שבימות הפסח היו נזהרים ביותר שלא לאכל האחד אצל חברו, והקפידו על חומרא זו ביותר. לכן, מיד לאחר פסח היו מארחים אחד את השני, כדי להראות שמה שלא אכל אצלו בפסח לא היה בגלל איבה חלילה אלא בגלל חומרא, והנה עתה הם אוכלים האחד ממאכלי השני.

     

המקור ההלכתי ליום זה נובע מהגדר ההלכתי של אסרו חג, שמשמעותו עשיית שמחה בסעודה בצאת החג.

 

יש הסבורים כי מקור השם מימונה נובע משמו של אבי הרמב"ם, באסרו חג פסח נפטר רבי מיימון, אביו של הרמב"ם, ומאחר שאין הולכים להילולא -- עליה המונית לקברו של הקדוש, באה ה"מיימונה" מעיין תחליף להילולא.

 

סברה אחרת היא, שמקור השם נובע מהמילה הערבית מימון שפירושה מזל, והחוגגים מאמינים כי יום זה הוא יום מסוגל לפרנסה וזיווג.

 

הסברה הרווחת היא שמקור השם נובע משיבוש המילה העברית אמונה, וחג זה נקרא כך משום שעל פי המסורת יום זה מסוגל לגאולה, על פי מאמר התלמוד "בניסן נגאלו ישראל ובניסן עתידים להיגאל", ובחג זה הציבור מביע את אמונתו בגאולה העתידית.