בְּרֵאשִׁית, תַּמָּן תְּרֵ''י תַּמָּן שַׁבָּ''ת, כְּגַוְונָא דָא בְּרֵאשִׁי''ת בָּ''רָא שִׁי''ת, וְאִינוּן תְּרֵי שַׁבָּתוֹת, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שמות לא טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת וְגוֹמֵר, תְּרֵין זִמְנִין אַדְכִּיר הָכָא שַׁבָּת, לָקֳבֵל שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה,
במילה בראשית ישנם שם אותיות תר"י וישנם שם אותיות שב"ת, בכגון זה ב' ראשי"ת - ב"רא שי"ת, ואלו הן שתי שבתות שבת עליונה ושבת תחתונה, עליהן נאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת. פעמיים הזכיר כאן את המילה שבת, לקבל את השכינה העליונה שהיא בינה והשכינה התחתונה שהיא מלכות
לְדֹרֹתָם מַאי לְדֹרֹתָם, אֶלָּא זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּעָבִיד לוֹן דִּירָה בְּשַׁבָּת בִּתְרֵי בָתֵּי לִבָּא, וְאִתְפְּנֵי מִתַּמָּן יֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ חִלּוּל שַׁבָּת,
לְדֹרֹתָם - מה הוא לדרתם? חסירה ו' - מלשון דירה, אלא אשרי מי שעושה להן לבינה ולמלכות מקום לדור בשבת בשני בתי הלב שלו, בינה בחלל ימין ומלכות בחלל שמאל, חלל ימין מבחינת נפש אלהית – יצר הטוב, חלל השמאלי מבחינת קליפת נגה – יצר הרע ויתפנה משם מחלל שמאל שבלבו היצר הרע שהוא חילול שבת
בְּרִית עוֹלָם דָּא צַדִּיק, דְּשַׁרְיָין תַּרְוַיְיהוּ עֲלֵיהּ, חַד לְאַמְלָאָה לֵיהּ וְחַד לְאִתְמַלְיָא מִינֵיהּ.
ברית עולם - זה הצדיק ז"א ששורות שתיהן אמא עלאה שהיא בינה ושכינה תתאה שהיא מלכות עליו, אחת בינה למלא אותו לז"א במוחין דגדלות ובאורות דחו"ג המתפשטים בכל גופו ואחת מלכות להתמלא ממנו מן הז"א, כי אין למלכות כלום מעצמה אלא רק הארות המוחין והארות החו"ג שמקבלת ממנו
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִינוּן תְּרֵין כֻּלְיָין נֶצַח וָהוֹד, בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל סָבָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, תְּלַת שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי אִלֵּין תְּלַת אֲבָהָן,
בני ישראל - אלו הן שתי הבחינות, נצח והוד שעל ידם מקבלת המלכות את הארותיה ולמה נקראים בני ישראל כי הם בניו של ישראל סבא קדישא שהוא הת"ת עמוד האמצעי ממנו יוצאים הנצח והוד. שלוש פעמים שביעי שביעי שביעי נאמר ב-ויכולו, אלו הם שלושת האבות חסד גבורה ות"ת הכלולים בז"א
עֹנֶג שַׁבָּת וְנָ''הָר יוֹצֵא מֵעִדֶ''ן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּ''ן (בראשית ב י), וְנָהָר, אִית נָהָר וְאִית נָהָר, אִית נָהָר דְּאִתְקְרֵי נָהָר פְּלָגָיו, וְאִית נָהָר דְּאִתְקְרֵי נַחַל קְדוּמִים, עִדֶן עִלָּאָה עֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיה סד ג) עַיִן לֹא רָאֲתָה אלהי''ם זוּלָתֶךָ, הַאי נָהָר אִיהוּ ו', דְּנָפִיק מֵעִדֶן עִלָּאָה דְאִיהוּ א', וְאַעֲבַר בֵּין אַבָּא וְאִימָּא, וְאָזִיל חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמָטֵי עַד צַדִּיק שְׁבִיעִי, וּמִתַּמָּן אַשְׁקֵי לְגִנְּתָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה.
ענג שבת נאמר ונה"ר יוצא מעד"ן להשקות את הג"ן ראשי תיבות ענ"ג. ונהר, יש נהר ויש נהר. יש נהר הנקרא (תהלים מו) נהר פלגיו הוא יסוד דז"א שמקבל הארות מחסד וגבורה השונות זו מזו על כן נקרא פלגיו ויש נהר הנקרא (שפטים ה כא) נחל קדומים שהוא היסודות של אבא ואמא שהם קדומים ומהם מקבל הז"א את החו"ג. ישנו עדן עליון הוא
א"א עליו נאמר עין לא ראתה אלהי"ם זולתך. נהר זה הוא ו' היסוד דא"א הנקרא ו' שיצא מהעדן העליון א"א שהוא א' ועובר בין אבא ואימא החו"ג נמשכים מהיסוד דא"א ומתלבשים ביסודות דאו"א ומשם עד הזו"ן ויורדים החו"ג חמש מאות שנה ומגיעים עד צדיק יסוד דז"א שהוא ה שביעי מבינה ולמטה ומשם משקה היסוד דז"א את הגן המלכות שהיא השכינה התחתונה
זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּנָטִיר דִּירָה לְשַׁבָּת דְּאִיהוּ לִבָּא, דְלָא אִתְקְרִיב תַּמָּן עֲצִיבוּ דִטְחוֹל, וְכַעַס דְּמָרָה דְאִיהוּ נוּרָא דְגֵיהִנָּם, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר (שמות לה ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָכִי הוּא וַדַּאי דְּכָל מָאן דְּכָעִיס כְּאִלּוּ אוֹקִיד נוּרָא דְגֵיהִנָּם,
אשרי מי ששומר מקום לשבת שהוא הלב שהוא דירה לבינה ולמלכות, שלא יתקרב שם עצב הטחול וכעס המרה שהוא מלבן את אש הגיהנם בליבו של האדם הכועס, על כך נאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם בשני חללי הלב ביום השבת. וכך הוא ודאי שכל מי שכועס, כאילו הדליק אש הגהינם בשבת.
אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת חָסֵר חַד אִינוּן לָקֳבֵל אַרְבָּעִים מַלְקִיּוֹת חָסֵר חַד בְּשַׁבָּת, וְאִינוּן עֲשָׂרָה דְלָקָה אָדָם וַעֲשָׂרָה לְחַוָּה וַעֲשָׂרָה לְנָחָשׁ וְתִשְׁעָה לְאַרְעָא, וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין אֵין לוֹקִין בְּשַׁבָּת, דְּאִלֵּין מְלָאכוֹת אִינוּן חֲשִׁיבִין לְיִשְׂרָאֵל לָקֳבֵל מַלְקִיּוֹת.
ארבעים מלאכות חסר אחת הן כנגד ארבעים מלקות חסר אחת שאסרו ללקות בשבת, ואלו המלקות הן כנגד עשר קללות שלקה אדם ועשר לחוה ועשר לנחש ותשע לאדמה. ועל כן אמרו חכמי המשנה "אין לוקין בשבת" שאלו המלאכות מאחר והם מותרות ביום חול גורמות לישראל שיקבלו מלקות ביום חול אך ביום השבת, מאחר ונאסרו אותן המלאכות אזי גם נאסרו המלקות
יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם. אִינוּן עֲקִירָה וְהַנָּחָה, דְעָבִיד לוֹן בְּבַת אַחַת, מָאן דְּאַעֲקַר חֵפֶץ מֵאַתְרֵיהּ וְאַנַּח לֵיהּ לְבַר מֵאַתְרֵיהּ וּמֵרְשׁוּתֵיהּ, כְּאִלּוּ אַעֲקַר אִילָנָא דְחַיֵּי דְּאִיהוּ אוֹת בְּרִית, וְאַנַּח לֵיהּ בִּרְשׁוּ נוּכְרָאָה, מָאן דְּעָבִיד דָּא גְרִים דְּאַעֲקַר נִשְׁמָתֵיהּ מֵרְשׁוּת דִּילָהּ, וְאַנַּח לָהּ בִּרְשׁוּ אָחֳרָא דְאִיהִי מָרָה וּטְחוֹל,
יציאות השבת שתים, אלו הן: עקירה מרשות היחיד והנחה ברשות הרבים שעושה אותן בבת אחת דהיינו מעביר ד' אמות ברשות הרבים מבלי לפוש. מי שעוקר חפץ ממקומו מרשות היחיד ומניחו מחוץ למקומו ומרשותו לרשות הרבים, כאילו עקר את עץ החיים שהוא אות ברית יסוד דז"א והניחו ברשות נוכריה מקום הסט"א. מי שעושה כן גורם
לנשמתו שתעקר מרשותו ותונח ברשות האחרת שהיא מרה וטחול כעס ועצב
וְדָא גָרַם לְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְעַקְרוּ מֵאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְאִתְגַּלִּיאוּ בְּאַרְעָא נוּכְרָאָה דְאִיהִי רְשׁוּת הָרַבִּים, וְהָכִי אִיהוּ מָאן דְּאַעִיל אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ דִּילֵיהּ בִּרְשׁוּ נוּכְרָאָה,
וזה (חילול שבת) גרם לישראל שנעקרו מארץ ישראל רשות היחיד והוגלו לארץ נוכריה שהיא רשות הרבים רשות הסט"א. וכך הוא מי ששם את אות ברית קדש שלו ברשות נכריה הבא על גויה מוציא טיפות מרשות ישראל (רשות היחיד) ומעבירם לרשות הסט"א (רשות הרבים) וכן המוציא זרע לבטלה מגופו (רשות היחיד) נתפסים ביד פלונית (רשות הרבים,) ה' יכפר בעדנו
שַׁבְּתַא''י אִיהוּ טְחוֹל חַמָּ''ה, אִתְּתָא בִּישָׁא מָרָה, שַׁבְּתַא''י עֲלֵיהּ אִתְּמַר (בראשית לז כד) וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם, מַיִם אֵין בּוֹ אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֶשׁ בּוֹ, וְאִיהוּ רָעָב וְצִמָּאוֹן וְקִינָה וְהֶסְפֵּד וַחֲשׁוֹכָא וְקִבְלָא, וְאִיהִי גָלוּתָא לְיִשְׂרָאֵל. וּצְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעֱבַד לָהּ שִׁנּוּי בְּכֹלָּא וְהָא אוּקְמוּהָ, וְאִיהוּ דִבּוּר דְּחוֹל דְּאִיהוּ אָסוּר בְּשַׁבָּת, וְכַד לָא אַשְׁכַּחַת אֲתַר לְשַׁרְיָא תַּמָּן, אִיהִי בָרְחַת, כְּגַוְונָא דְשִׁפְחָה דְאַבְרָהָם דְּאִתְּמַר בָּהּ (בראשית טז ח) מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.
שבתא"י אחד משבעה כוכבי הלכת השולט בליל שבת הוא בחינת טחול בחינת רחל דסט"א, חמה גם משבעה כוכבי הלכת, בחינת לאה דסט"א אישה רעה בחינת מרה. שבתא"י עליו נאמר והבור רק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, והוא גורם בעולם ל רעב וצמאון וקינה והספד וחשוכה והפלות, הפך ענג שבת והוא גורם
לגלות לישראל. וצריכים ישראל לעשות לה לשבת שינוי בכל אלה כמו שלמדנו, והוא הדין לגבי דיבור חול שהוא אסור בשבת, וכך לא יהיה לסט"א מקום בשבת לשרות בו, ואז יברח כדוגמת שפחתו של אברהם שנאמר בה 'מפני שרי גבירתי אנכי ברחת.
טְחוֹל עֲלָהּ אִתְּמַר (שמות ג ה) שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, נַעַל מְטוּנָף דְּטִפָּה סְרוּחָה, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא, דָא שַׁבָּת, וַעֲלֵיהּ אָמְרַת שְׁכִינְתָּא פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם (שיר ה ג), וּבְגִין דָּא צָרִיךְ בַּר נַשׁ בְּשַׁבָּת לְשַׁנּוּיֵי בִּלְבוּשִׁין בִּשְׁרַגָּא בְּמַאֲכָלִין, וְצָרִיךְ לְמֶהֱוִי מוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, וְכָל הַמּוֹסִיף מוֹסִיפִין לֵיהּ נֶפֶשׁ יְתֵירָה בְּשַׁבָּת, וְכָל הַגּוֹרֵעַ גּוֹרְעִין לֵיהּ הַהִיא נֶפֶשׁ יְתֵירָה חַס וְשָׁלוֹם.
טחול - עליו נאמר 'של נעליך מעל רגליך', הסר מעליך את אחיזת נעל מטונף נוק' דקליפה המטונפת הנקראת טפה סרוחה 'כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא' זוהי שבת היא השכינה הנקראת גם אדמת קדש, ועליה נוק' דקליפה אומרת השכינה 'פשטתי את כתנתי לבוש החול איככה אלבשנה בשבת, רחצתי את רגלי מכל אחיזות הקליפות איככה אטנפם' על ידי חילול שבת" על כן צריך האדם בשבת שינוי בלבוש, באש נרות שבת ובאוכל, וצריך שיהיה מוסיף מן החול על הקדש, וכל המוסיף מוסיפים לו נפש יתירה בשבת וכל הגורע גורעים לו אותה נפש יתירה חס ושלום
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
לע"נ שמואל אטלי בן רוזה ז"ל - ורדה רוזה אטלי בת מסעדה לבית זרביב נ"ע - דוד אריה בן אברהם ברוך ז"ל ת.נ.צ.ב.ה
