פרשת ויקרא
תשובה ולא התחמקות מאת נתנאל אטלי
כאשר התורה רוצה להודיע לנו מהו הקרבן אשר צריך להביא אדם או ציבור שחטאו, היא פותחת במילה "אם" - "אם הכהן המשיח יחטא", "אם נפש אחת תחטא", "אם כל עדת ישראל ישגו". אבל כאשר התורה עוסקת בחטאו של הנשיא, משנה התורה את הנוסח וכותבת "אשר נשיא יחטא" ללא המילה "אם". שינוי זה בחטאו של הנשיא מצריך ביאור.
על תמיהה זו אמר ר' יוחנן בן זכאי: "אשר נשיא יחטא" - אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו. כלומר, חטאו של הנשיא המורם מעם, אשר מתחרט בגלוי על חטאו ללא התחמקות - יכול לשמש מופת לעם כולו.
כל העם רואה כיצד מנהיגו מוכן להודות בפומבי על חטאו, לבקש מחילה, ואף להביא קרבן לכפרה. כך ילמד אותו עם, כי אין בושה בעשיית תשובה, בחרטה ובבקשת סליחה. העם יבין, שבסך הכל גם הנשיא הוא אדם בעל חולשות, ואם קרה שחטא - הוא לא מתחמק מעשיית תשובה וחרטה על חטאו. אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו.
ויקרא אל משה מאת ברעת שלום
אומר רש"י: "ויקרא אל משה" - בכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציווים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר "וקרא זה אל זה". אבל לנביאי אומות העולם, נגלה אליהם בלשון ארעי וטומאה שנאמר "ויקר אלוקים אל בלעם". עכ"ל. אותן אותיות ו' י' ק' ר', בלי ה-א'. כאן "ויקרא", כאן "ויקר". מה ההבדל? אומר רבנו בעל הסולם: מה ההבדל בין "גאולה" ו"גולה" ? ב-א'. הווה אומר, מתי נבחן שאדם נמצא בגולה? כשחסר לו את ה-א'. ה-א' הוא "אלופו של עולם", הבורא יתברך. וצריך להגיע לשיעור הנכון של החיסרון, של הגלות, שיכאב לו עד כדי כך שיצעק לה': "טוב לי מותי מחיי", אני לא רוצה להמשיך לחיות כך. אלא, או שאתה מקרב אותי אליך, או שאיני רוצה לחיות. ואני לא מבקש דברים גבוהים. אני לא מתנה אתך תנאים שתיתן לי השגה בעולמות העליונים, אלא אני רוצה להיות יהודי פשוט, לא פחות מזה. מה זה "יהודי"? "הפעם אודה את ה'". "יהודי" - מלשון הודיה, מלשון הודאה.
אם כן, כאן כתוב "ויקרא אל משה", עם א', התגלות אלופו של עולם. ואצל בלעם כתוב "ויקר", בלי ה-א'. כלומר שלא היה גילוי אלופו של עולם, אלא "ויקר", דרך מקרה, דרך ארעי. מדוע? מפני שאומות העולם מונות לחמה. אומות העולם עובדות על בסיס של קבלה עצמית. המושג "אומות העולם" איננו מדבר על גויים מסקוטלנד, אלא מדובר עלינו. כאשר אנו עובדים על בסיס של קבלה, אז נבחנים אנו לאומות העולם מבחינה פנימית. ממילא גילוי ה' אצלנו יכול להיות רק ארעי. לא גילוי קבוע. כשיש גילוי קבוע, יש א', אלופו של עולם. כשזה לא קבוע זה לשון מקרה. כפי שאומר הפסוק: "הנה ראיתי רשעים קצרי ימים ושבעי רוגז".
מסביר רבנו בעל הסולם: אדם שהולך בדרך התורה והמצוות לתועלת עצמו, הוא בגדר רשע. וזהו שרשעים בחייהם נקראים מתים. הרשעים "קצרי ימים", היום אצלם הוא קצר. דהנה "יום" משמעותו גילוי ה', וחויה זו קצרה מאד אצלם, בדרך מקרה, וז"ש: "קצרי ימים ושבעי רוגז", דממילא, כיוון שהיום הוא קצר, לכן הם "שבעי רוגז". כאן לא מדברים על מה שברחוב קוראים רשעים, אלא רשעים מבחינה פנימית משמעותם אנשים שכל עבודת ה' שלהם היא על בסיס של רצון לקבל. ממילא הקב"ה לפעמים כן מתגלה אליהם בסוד "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם", ומיד מסתלק, כי אין להם את הזכות שישרה בתוכם בקביעות. מפני שהכלי שלהם עדין לא נמצא בהשתוות הצורה, ולא מזוכך מספיק. לכן הם "קצרי ימים" וממילא "שבעי רוגז". הם היו רוצים שיהיה היום הרבה יותר ארוך, אבל המאציל לא רוצה. זה ההבדל בין "ויקרא" לבין "ויקר".
שבת "זכור" מאת ר' רחמים ארבל
ספר ויקרא ניקרא גם ספר "תורת כהנים" נעמוד על המילה הראשונה בפרשה. "ויקרא" בספר התורה האות האחרונה במילה ויקרא היא א' זעירא. ע"כ מפרשים לנו חז"ל שמשה רבינו מפאת הענווה שבו לא רצה לכתוב את המילה בשלמותה כיוון שהקריאה שהקב"ה קורא לו נחשבת לכבוד גדול שאולי לא מגיע לו. וע"כ רצה לכתוב רק ויקר לשון במקרה קרא לו. ה' ציווה אותו לכתוב את המילה בשלמותה ואכן זה עשה.
רק מענוונותו כתב את האות א' זעירא. מי שיעיין בפרשת יתרו בחומש שמות יראה ששם כתוב פעמיים ויקרא ה' אל משה ואין א' זעירא. וע"ז אומרים לנו ששם היה ליפני כל העם . קרא ה' למשה ולא יאה לו היה לכתוב אות קטנה בגלל מידת הענווה. שלא ילעיזו המלעיזים שהנה מראה עצמו ליפני כולם ענווה. אבל כאן בפרשתנו שהיה לבד באוהל מועד עם הקב"ה וקרא לו. ודאי שיכל להצטנע ולהראות ענווה. וכך אדם צריך לנהוג. כי "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מין העולם" ושלא נהיה כמו אותו יהודי שהגיע לרב ואמר לו כב' הרב איך זה שאומרים "שכל מי שבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו" ואני כל הזמן בורח מהכבוד ואני לא רואה שהכבוד רודף אחרי. ענה לו הרב יודע אתה מה הסיבה ? מיפני שאתה כל הזמן מסתכל אחורה ליראות מתי הכבוד יגיע אליך.
נשתדל להיות צנועים בעשייתנו ובמעשינו. ולפרסם רק את הניסים והנפלאות שעשה ה' לנו ולאבותינו בימים ההם ובזמן הזה.
למה מתחילים הילדים ללמוד דווקא מספר ויקרא ? מתוך הספר "בשנה ההיא"
מנהג יפה נוהגים, כשילד מגיע לגיל חינוך שבו הוא יכול להתחיל ללמוד תורה, לוקחים אותו למלמד ומתחילים ללמדו את פרשת ויקרא, ומורחים את אותיות התורה בדבש ומלמדים אותו אות ונותנים לו לטעום את טעם הדבש המרוח עליה לקיים (שיר השירים ד', י"א): "דבש וחלב תחת לשונך".
ולמה דווקא מתחילים ללמד ילדים מספר "ויקרא" שלכאורה לא פשוט להבנה לאדם מבוגר ?
ובאמת שואל רבי אסי (מדרש רבה צו ז', ג'): "מפני מה מתחילים ללמד תינוקות "בתורת כהנים" (ספר ויקרא) ואין מתחילים בספר בראשית ?
ועונה: "אלא שהתינוקות טהורים והקורבנות טהורים, "יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים".
