פרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי

אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ מחידושי הדב"ש

ישנו הבדל מהותי בין חוקה לבין מצוה.
למצוה ניתן למצוא טעם על פי השכל, ניתן להבין ולחוש את הסיבה אף על פי שלא תמיד, הטעם שאנו מוצאים במצוות, הוא הטעם האמיתי שהתורה התכוונה אליו.
לעומת זאת החוקה, אין השכל מסיג את טעמה כגון פרה אדומה שמטהרת את הטמא ומטמאה את הטהור. כמאמר שלמה המלך ע"ה " אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"
הקב"ה מצווה אותנו לעשות גם את אלה וגם את אלה כי כך רצונו ית' לתועלתנו ומבטיח לנו את כל הברכות כולם.

אחת הברכות היא: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע - על פי הפשט המשמעות היא ברכה עד בלי די ביבולים, דהיינו שהיבול יהיה כה שתהיו עסוקים בדיש עד עונת הבציר, ובבציר תעסקו עד עונת הזריעה.

מצאתי לרבנו יוסף חיים זצוק"ל שהביא בספרו "עוד יוסף חי" פרשת בחוקותי דף רמ"ו עמודה ב' פירוש על פי הסוד והוא מסביר שהברכה כאן מרמזת על פרי בטן וזה לשונו בקיצור:
" ע"פ מ"ש רז"ל שיש ב צירים וב' דלתות באשה, והוא של בית הרחם ששם מקבלת הזרע, ומתגדל העובר ונשלם... פירש רבנו האר"י הקדוש " ואם תחברם יחד יהיו מ"ם סתומה כזה ם (כאשר הצירים סגורים הדלתות מחוברות ויוצרות האות ם) ואלו הם סוד מ' ימים דיצירת הולד, וכאשר מקבלת הולד בתוך בית הרחם שלה, היא צורת מ"ם סתומה, וכשיולדת נפתח רחמה, והשני דלתות שהיו דבוקים זו בזו נפתחין, ויוצא הולד" ובזה יובן בס"ד והשיג לכם די"ש שהם אותיות שד"י שבו מתברך בית הרחם (בליל החופה מברכים את הזוג: א"ל שד"י יברך אתכם) את בציר דהיינו ב' צירים שסוגרים את הדלתות ואז בציר ישיג את זרע אזי כאשר הדלתות יישארו סגורות יוכל הזרע להיקלט ". ע"ש

אך למרות כל הברכות ובעצת יצרו הרע, האדם מתחיל לשאול שאלות על דברים שאין שכלו משיג ולאט לאט מתרחק מקיום המצוות.
הוא לא עוזב בבת אחת את כל המצוות, שהרי על חלק גדול מהן יש לו השגה והוא מבין את טיבן. לכן הוא יעזוב תחילה את החוקות שהוא אינו מבין את טעמן באומרו: "אני מקיים רק מה שאני מבין, נמאס לי מלקיים דברים שאני לא מבין ושנראים לי לא הגיונים".

אמרו חכמים עבירה גוררת עבירה ועל כן, בסופו של דבר, אותו אדם יעזוב גם את המצוות שהוא כן מבין. אך איך יתרץ לעצמו ולשואלים אותו את סיבת עזיבתו את אותן המצוות? הרי הוא פועל כנגד שכלו הוא עצמו. בהעדר סיבה הגיונית, הוא ידחה את הכל בגועל.

וזה מה שאומרת לנו תורתנו הקדושה: " וְאִם-בְּחֻקּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי ויקרא כו' טו' . בתחילה תמאסו מחוקותי אותן אתם לא מבינים אך לאחר מכן גם במצוות אותן אתם כן מבינים, תגעל נפשכם ולא תשמרו אותן.

יהי רצון שנזכה ללכת תמיד בחוקותיו ית' ונשמור מצוותיו ובכך נזכה לכל הברכות כולן. אמן


שלום מתוך עוצמה מאת נתנאל אטלי

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם ויקרא כו, ו

הקב"ה מבטיח לעם ישראל, שאם ילכו בחוקות ה' יהיה שלום בארץ, ובני ישראל יוכלו לישון בשקט.
פסוק אחד לאחר הבטחה זו של שלום כותבת התורה: "ורדפתם את אויבכם... ורדפו מכם חמשה מאה... ונפלו אויבכם לפניכם לחרב" (כו, ז-ח).

מה ענין מלחמה מיד לאחר הבטחה זו של שלום?
אולי ההסבר הוא שכולנו שואפים לשלום, אבל לא כולנו יודעים כיצד להשיגו ולהבטיח שיתקיים לאורך ימים. מלמדת אותנו התורה, שכדי להבטיח שהשלום יהיה איתן, אומה צריכה להיות בטוחה, על מנת שאויביה לא יטעו ויפרשו את שאיפתה לשלום כחולשה. השלום יחזיק מעמד לאורך שנים, רק אם האויבים ידעו שהאומה מוכנה למלחמה ומסוגלת להדוף כל תוקף.

"ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד" - מתי? כאשר ישתכנעו אויביכם שחמישה מכם מסוגלים להניס מאה, ומאה מכם מסוגלים להניס עשרת אלפים.

דוד המלך עה"ש, מביע תחושה זו בספר תהילים, בפסוק: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". דוד הבין שה"עוז" הוא תנאי מוקדם לשלום, ורק מתוך העוז והעוצמה נשיג שלום אמיתי ובטוח לאורך שנים.