פרשת אמור

פרשת אמור

מקראי קדש מחידושי הדב"ש

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה כג', טו
נשאלת השאלה: למה נקטה תורה במונח "ממחרת השבת" ולא נאמר בפשטות "ממחרת החג" ? ונראה לי לפרש בס"ד על פי מה שאמרו חכמי הקבלה על ההבדל בין שבת לחג.
שבת נקראת "קודש", דהיינו המשכת מוחין מאבא עילאה (חכמה) שנקרא קודש, וידוע שספירת החכמה היא בחינת חסד גמור ללא שום התייחסות למעשיהם של הבריות ועל כן השבת היא בחינת מתנה שניתנה לישראל בחסד כפי שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני רוצה ליתנה לישראל, לך והודיעם" (שבת י' :)
לעומת זאת חגים נקראים "מקראי קודש", המשכת המוחין היא מ-אמא עילאה (בינה), כידוע משם נמשכים הדינים. דהיינו יש הפעם התייחסות למעשיהם של הבריות, שנאמר "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אתָם בְּמוֹעֲדָם" (כ"ג, ד'). אנחנו אמורים, על ידי מעשינו "לקרא אותם" להיות בחינת קודש. זאת הפעם כבר לא מתנת חסד ואם לא נקיים את המצוות השייכות לאותו חג - כגון לולב וסוכה בחג הסוכות, מצה ומרור בחג הפסח, שופר בראש השנה וכו', אזי לא תהיה שום בחינת קודש בחג.
יציאת מצריים הייתה בבחינת מתנה. ה' בחסדו ית' רצה לגאול את עם ישראל משעבוד מצרים ללא התייחסות למעשיהם שהרי ידוע שהמקטרגים קטרגו על עם ישראל "מדוע הקב"ה עושה להם ניסים ונפלאות שלא על פי הטבע, הרי אלו ואלו עובדי עבודה-זרה הם" "דעת זקנים מבעלי התוספות" בשם המדרש וגם נאמר:
"אוֹ הֲנִסָּה אֱלקים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסּת בְּאתת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדלִים כְּכל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ" (דברים ד', לד')
על כן נקטה תורה במונח שבת ולא חג, להודיע ולהזכיר לנו שגאולת מצריים הייתה בחינת מתנה וחסד גמור שה' ית' עשה לעמו.


תורת הכהנים מאת ר' רחמים ארבל

הפרשה בהמשך לפרשיות לפניה ממשיכה בעיקר ללמד את תורת הכהנים. הדגש בפרשה זו הוא שלמותם של הכהנים המקריבים וקורבנם.
יהודי אחד שהיה כהן וחטאו מרובים שמע פעם מאיזה דרשן שיבנה המקדש לא יוכל כהן רשע לעבוד במקדש. הדברים לא נתנו לו מנוח שיש לו כל כך הרבה חטאים. אמר לעצמו ודאי כפי שיש עשיר המשתתף ומממן תלמיד חכם ומקבל חלק לעולם הבא ודאי אפשר שתמורת כסף אשלם למי שיקנה ממני את חטאי.
הלך לעני מרוד ותמים שהכיר ואמר לו מה דעתך שאמכור לך את החטאים שעשיתי ואשלם לך כסף רב ? חשב העני ואמר לעצמו וכי מה אכפת לי ארויח ממנו כסף רב לפרנס את משפחתי ?! עשו הסכם וקניין ,חתמו עליו והלך העני הביתה שמח וטוב לב.
ראתה אשתו את הכסף והשמחה של בעלה. שאלה לפשר הדבר והבעל סיפר לה את אשר עשה. אמרה האישה לא אקבל פרוטה לביתי מכסף זה "לך בטל את ההסכם ותחזיר את הכסף ואם לא מחר ניפגש ברבנות". לא היתה לו ברירה הלך לכהן הרשע וביקש לבטל את ההסכם. אך הלז לא הסכים. הלך לרב העיר ודרש מה לעשות ? טען שזה מקח טעות שעלול לפרק לו את הבית. הרב הזמין אותם לדיון אצלו. הגיעו שניהם והרב אמר למוכר: שמע ההסכם לא שווה מאומה אם לא יהיו מפורטים בו כל החטאים בהסכם. ענה ואמר ואיך אזכור ואדע את כולם? חלק ודאי אני יודע. ענה הרב ואמר זה לא עוזר ונצטרך לבטל את ההסכם אם אתה לא יודע לפרט הכל. לא היתה לו ברירה וביטל את ההסכם. ישב אתו הרב שעה ארוכה והסביר לו שללא תשלום יכול הוא להיפטר מכל החטאים. כי "ה' לא חפץ במות הרשע כי אם שובו מדרכיו וחיה" . לקח זאת לתשומת לבו וחזר לדרך הטובה אשר ילך בה האדם.
שבת זו לאחר יום הזיכרון ויום העצמאות ימים חשובים לכשעצמם . יש לנו לראות בהם את התנהגותנו. כאשר עדיין מבקשים אויבנו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. ומי יתן ונשתדל לחפש אם שלמות גופנו ונשמתנו וכך נגיע לאחדותנו.


מקראי קדש אלה הם מועדי מתוך הספר "בשנה ההיא"

"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי" (אמור כ"ג, ב')
למה כתבה התורה " אתם" חסר 'ו' ולא אותם?
אומרת הגמרא (ראש השנה כד.): ראש בית הדין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו. ושואלת הגמרא: מהיכן אנו למדים זאת ?
אמר רב פפא, כותבת התורה: "אשר תקראו אתם" אל תקראו אתם אלא אתֵֶם. דהיינו, נתן הקב"ה כח לחכמים לקבוע מתי יהיו המועדים. ומביאה הגמרא (ראש השנה כה.) סיפור הממחיש את הדבר:
נחלקו רבן גמליאל נשיא הסנהדרין ורבי יהושע, מתי חל יום הכיפורים.
וגזר רבן גמליאל על רבי יהושע לבוא אליו ביום הכיפורים שחל לפי חשבונו של רבי יהושע, במקלו ובמעותיו.
הצטער רבי יהושע שיאלץ לחלל את יום הכיפורים לשיטתו. ראה אותו רבי עקיבא בצערו ואמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שכך הוא הדין אפילו אם הוא טועה, שנאמר, "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם". מכאן, שבקריאת בית דין תלוים המועדות, בין שקידשום בזמנם, בין שלא בזמנם, אומר הקב"ה, אין לי מועדות אלא אלו.
בסופו של דבר נטל רבי יהושע מקלו ומעותיו בידו, והלך אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים לפי חשבונו, עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו , בוא בשלום רבי ותלמידי, הרי אתה רבי בחכמה, ותלמידי, שקבלת את דברי.
.