פרשת אחרי מות
כבוד הנשיא מחידושי הדב"ש
כאשר התורה רוצה להודיע לנו מהו הקרבן אשר צריך להביא אדם או ציבור שחטאו, היא פותחת במילה "אם" - "אם הכהן המשיח יחטא", "אם נפש אחת תחטא", "אם כל עדת ישראל ישגו". אבל כאשר התורה עוסקת בחטאו של הנשיא, משנה התורה את הנוסח וכותבת "אשר נשיא יחטא" ללא המילה "אם". שינוי זה בחטאו של הנשיא מצריך ביאור.
על תמיהה זו אמר ר' יוחנן בן זכאי: "אשר נשיא יחטא" - אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו. כלומר, חטאו של הנשיא המורם מעם, אשר מתחרט בגלוי על חטאו ללא התחמקות - יכול לשמש מופת לעם כולו.
כל העם רואה כיצד מנהיגו מוכן להודות בפומבי על חטאו, לבקש מחילה, ואף להביא קרבן לכפרה. כך ילמד אותו עם, כי אין בושה בעשיית תשובה, בחרטה ובבקשת סליחה. העם יבין, שבסך הכל גם הנשיא הוא אדם בעל חולשות, ואם קרה שחטא - הוא לא מתחמק מעשיית תשובה וחרטה על חטאו. אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו.
נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא מחידושי הדב"ש
האם על כל חטא שאדם עושה, ניתן להביא קרבן שיכפר בעדו? אומרת התורה "נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה". כלומר על חטא שנעשה בשגגה הקרבן מכפר, אך לחטא שנעשה במזיד, אין הקרבן מועיל. וזאת למה?
כידוע האדם עשוי משני חלקים, גוף ונשמה. אדם שחוטא בשגגה פוגם בגופו הבהמי אך לא בנשמתו. החטא היה בטעות ובוודאי שהוא לא התכוון למרוד בבורא ית'. על כן ניתנת לו אפשרות להביא גוף בהמי אחר אשר יקבל את העונש במקומו. אך צריך לדעת שהמביא קרבן חטאת צריך קודם כל להתוודות על החטא שחטא ולהתחרט עליו חרטה גמורה. ובראותו שהקרבן עובר למעשה ארבע מיתות בית דין: חנק- כאשר מסובבים את ראש הבהמה כדי להפיל אותה, סקילה- כאשר מפילים אותה על הרצפה, חרב- כאשר שוחטים אותה ושריפה- כאשר שורפים אותה, אזי יהרהר בליבו ויזהר שלא לחזור על כך.
לעומתו אדם החוטא במזיד פוגם בנשמתו. הוא יודע שאסור היה לעשות את מה שהוא עשה, אך לא מפריע לו, אין בפניו יראת חטא. הקרבן הבא לכפר על הגוף לא יועיל לו, כי אצלו הנשמה היא שנפגמה.
