השבת היא מקור הברכה

השבת משקפת את ימות החול. הם כולם מושפעים ממנה ומקבלים ממנה את אורם, שלושה לפניה ושלושה לאחריה. ימי רביעי וחמישי וששי הם ימי הכנה לקראת שבת שתשפיעה בהתאם על ימי ראשון שני ושלישי. 

​

יום א' - ספירת החסד, בחינת נשמה - כוחו במחשבה. עדיין קיים רשימו של הנשמה היתרה, מסוגל לתיקון  את מה שפגמנו במידת החסד והרחמנות.

​

יום ב' - ספירת הגבורה, בחינת רוח - כוחו בדיבור. להרבות בו תורה, תפילה ותחנונים. מסוגל לתיקון את מה שפגמנו בתפילה ובלשון הרע ולהתגבר על היצר הרע.

​

יום ג' - ספירת התפארת, בחינת הנפש - כוחו במעשה. להרבות בו במעשים טובים. מסוגל לתיקון את מה שפגמנו במצוות עשה שביטלנו או שהתרשלנו בהם ובמה שפגענו בכבוד הבריות.

​

יום ד' - ספירת הנצח, כמו יום ג‘ בחינת נפש  - כוחו במעשה, לקראת שבת הבאה. לחזק תלמידי חכמים, מסוגל לתיקון מידת הענווה.

​

יום ה' - ספירת ההוד - כמו יום ב‘ בחינת רוח - כוחו בדיבור. מידת אהרן הכהן, להרבות באהבה בין אדם לחברו ולא לדבר בו לשון הרע.

​

יום ו' - ספירת היסוד - כמו יום א‘ בחינת נשמה - כוחו במחשבה. הכל מתחבר, מקבלים תשובות.

 

ליל ששי - להרבות בלימוד תורה,  משמרה - לומדים כל הלילה כמו ליל ראש חודש שכאשר הירח מועט גם השכינה מועטה וצריכה שיעשו מעשים ולימוד ואז היא עוזרת לכפר על כל החודש, כך ליל ששי מסוגל לכפר על כל העוונות של כל השבוע  ובעיקר מה שפגמנו בברית קודש.

​

יום שבת - ספירת המלכות, בחינת נשמה לנשמה - שבת מלכתא, היא מקור הברכה.

 

 להורדת בקובץ     

 

​

חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי...

​

כבר ידעת מפי הרב אמנון יצחק שליט"א שאחת הסיבות היא כדי להגיע לדרגה של עבד ה' ללא שימוש בשכלו על מנת לקבוע מי ארור ומי ברוך, אלא לדעת שארור המן וברוך מרדכי כי כך אמר לנו רחמנא מפי שלוחיו.

 על אותו משקל, אנו אומרים כל יום בסוף פרשת הקורבנות בענין הקטורת:

תני בר קפרא: אחת לששים או שבעים...ועוד תני בר קפרא: אילו היה נותן בה קרטוב של דבש, אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה. לכאורה סיבה שכלית טובה שאין להוסיף דבש לאחד עשר סממני הקטורת כי אז ריחה יהיה יותר מדי חזק  (ריח של קרמל שרוף) ואין אדם שיוכל לעמוד במקדש מפני הריח.

אך ממשיך ושואל: "ולמה אין מערבבין בה דבש?" מה פשר השאלה? הרי כבר נתן לנו סיבה טובה המתקבלת על השכל - מפני ש"אין אדם יכול לעמוד בפני ריחה"!

אלא שהסיבה האמיתית לא מבוססת על השכל או על הידע. הסיבה האמיתית היא: ”כי התורה אמרה“

על דרך זו גם, ביקש דוד המלך ע"ה "טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי" תהילים קי“ט אני מאמין במצוותיך, טעמם השכלי אני יכול להשיג, אך את טעמם האמיתי, את הטוב טעם, אותו למדני.

 אומר רבנו המרח"ו טעם נוסף על דרך הסוד וזה לשונו:

"לעולם תוך הקליפה יש ניצוץ של קדושה המאיר בתוכה ומחיה אותה. לכן צריך לומר ברוך המן, להמשיך אל הניצוץ ההוא אור, ולכן צריך בלא כוונה, אחר שהוא שיכור ויצא מדעתו, שאם יהיה ח"ו בכוונה, יאיר גם אל הקליפה ח"ו."  

                                       

להורדת בקובץ