פרשת ניצבים

פרשת ניצבים

מחידושי הדב"ש

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם
 
ערבות
אומר רבנו אור החיים הקדוש וז"ל:
אתם נצבים. צריך לדעת כוונת מאמר זה, עוד למה הוצרך לפרט ראשיכם וגו' טפכם וגו' ולא הספיק לומר בדרך כלל כלכם. עוד צריך לדעת טעם הברית הזה הלא בסמוך אמר אלה דברי הברית, ואם רצה לכלול גם האמור בפרשה זו בכלל הברית היה לו להקדים הדברים ויאמר על הכל אלה דברי הברית:
 
ונראה כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות, זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבור פי ה' ויהיו נתפסים זה בעד זה. והעד הנאמן מה שגמר אומר "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו..." הרי שעל הערבות מדבר הכתוב, ואין זה הברית שאמר בסוף פרשת תבא כי אותה ברית היא על עצמם, וזה שיתחייב כל אחד על אחיו העברי כפי היכולת שביד כל אחד:
 
ומעתה באנו להבין מאמר אתם נצבים שהכוונה היא על דרך אומרו (רות ב') הנצב על הקוצרים לשון מינוי, ואומרו כלכם פירוש כולם יש עליהם עול זה כל אחד לפי מה שהוא. על דרך אומרם ז"ל במסכת שבת (נ"ד:) כל מי שיש בידו למחות בכל העולם נתפס על כל וכו' וכל מי שיש בידו למחות באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, וכל מי שיש בידו למחות בבני ביתו נתפס על וכו',
והוא מה שפרט הכתוב כאן ואמר ראשיכם וגו' שכל אחד יתחייב כפי מה שיש בידו, ראשיכם הם הגדולים שבכולן שיכולין למחות בכל ישראל אלו יתחייבו על הכל, שבטיכם כל שבט ושבט יתחייב על שבטו, זקניכם ושוטריכם כל זקן יתחייב על משפחתו, כל איש ישראל הם ההמון כל אחד יתחייב על בני ביתו.
 
 
הבחירה החופשית

הפרשה מסתיימת בבחירה החופשית שמונחת לפני עם ישראל שנאמר:
הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.
 
התורה מביאה לתשומת לבנו שהבחירה לקבל או לא לקבל היא בידינו. היא רק ממליצה לנו לבחור בחיים ובטוב.
מאז בריאת העולם, לא כפה הקב"ה על האדם להיות טוב או רע, חכם או בור, נדיב או קמצן. אף אחד לא דוחף את אדם לאחת משתי הדרכים הללו. הוא בעצמו, ברצונו החופשי בוחר בדרך בה ילך.
 
למרות שהקב"ה מראה לנו את הדרך בה הוא מצפה שנלך, הבחירה היא אם כן בידינו. אין פה כפייה אלא קבלת הוראות. בדרך כלל, מה שנראה לאדם כחופש אינו למעשה חופש אבסולוטי אלא לעיתים קרובות, חופש מונחה.
הבחירות המוצעות לאדם, דורשות חשיבה על מהותנו בעולם הזה והצורה הנאותה ביותר לחיות את חיינו. לכל אחד מאתנו נשמה ותפקיד ספציפי בהתאם לשורש נשמתו שעליו לבצע בעולמנו זה. אף אחד אחר לא יוכל לבצעו במקומו.
נכון הדבר שאדם זקוק למורה דרך שילמד אותו איך להתנהג בצורה נאותה, אך בסופו של דבר כל אחד מחזיק לבדו את מפתח סודות ליבו והולך בדרכו הוא.
 
 
דביקות בבורא יתברך

האדם נבדל בעולם משאר הבריאות, בכך שניתנו לו הבחירה החופשית ויחד עם זאת גם האפשרות לגרום במעשיו להביא על עצמו לתוספת קדושה או ח"ו להיפך בבחינת "הכל מידה כנגד מידה" בעולם הזה או בעולם הבא.
 
כל הקשור לנושא מצוות או עבירות נמצא כולו תחת שרביטו של האדם ללא שום כפייה.
למרות שהקב"ה יודע כל נסתרות באי עולם, ששום דבר לא נעלם ממנו ית' וששום ידע אינו חדש בשבילו ית', הנהגת העולם והדינים השורים בו לא תלויים בידיעה זו אלא בחוקים שהוא קבע בעולמו.
 
אמרו חכמים שסיבת הבריאה, היא כדי להטיב לנבראיו אך יחד עם זה לגרום לדביקות בו ית'.
על כן ניתנו לאדם שתי דרכים, האחת המובילה לטוב והשניה המובילה לרע, וביד האדם ניתנה חופש הבחירה בין שתי הדרכים הללו. והיה ויבחר בדרך הטוב, אזי יזכה לקבל את כל הטוב האמיתי שבמחשבת הבריאה ללא הפרעה. אך אם הוא יבחר בדרך השניה, אזי הוא יקבל את הטוב המדומה שבעולם הזה ורק על ידי ייסורים שימרקו אותו, יקבל בסופו של דבר גם הוא את הטוב האמיתי.
  

סיבת קיום הרע

על מנת שהאדם יזכה לבחירה חופשית, מוכרח שתהיה קיימת מציאות של רע. לפני "חטא אדם הראשון", לא היתה קיימת באדם מציאות כזו. היא היתה בבחינה חיצונית לו בדמות הנחש. רק לאחר "החטא" נהיה הרע חלק אינטגראלי של האדם.
מאז, מלחמתו של אדם ברע הפכה להיות מלחמה נגד עצמו, נגד יצרו הרע שהופך מיום ליום לקשה יותר לנצח.
מצב זה ימשך עד לאחרית הימים, שאז לא יהיה לאדם צורך יותר ברע, ויבלע המוות והרע לנצח. האדם יחזור למתכונתו שלפני "החטא" והבחירה החופשית תוחלף בעליונות של האדם על היצר הרע כפי שנאמר: וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ, וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ
 
אנו רואים אם כן שהקב"ה ברא את האדם עם שני יצרים - יצר הטוב ויצר הרע. היצר הטוב דוחף את האדם לבחור בדברים הטובים האמיתיים, בזמן שהיצר הרע מנסה לשדלו להתרחק מהם.
 
על מנת שהבחירה תהיה הוגנת ואמיתית, חייב להיות לשני הצדדים כח משיכה שווה. הקב"ה איפשר אם כן ליצר הרע להבליט את סחורתו - שלא שווה הרבה - וזה צריך לקשטה בדוגמאות מוחשיות.
לשם כך הקב"ה נתן ליצר הרע צבא שלם של נאמנים העושים רצונו כדי להכשיל את הבני אדם ובתמורה מקבלים שכר גדול בעולם הזה, ואלה הם "רשע וטוב לו".