סידי פרג' חלימי זצוק"ל, בנו של סידי בהה זיע"ה
 הוא דודה של סבתי, מרת מסעדה זרביב לבית אטלאן.
 
רבה הראשי של העיר קונסטנטין, זכה להנהיג את קהילתו במשך ששים שנה. מגיל עשרים ושניים כבר נתמנה כרבה הראשי של קהילה חשובה זו. הוא היה ידוע כמתמיד גדול, וזכה בחייו להוציא לאור כמה ספרים. התמסרותו לציבור קהילתו לא ידעה גבול ומנוח.
 
סידי פרג' חלימי פעל בתוך קהילתו בתקופה הכי קשה שידעה הקהילה מבחינה רוחנית. צרפת פתחה את שעריה בקשרי מסחר עם אלג‘יר וממילא חכמת יפת נכנסה לעריה ומשכה אליה את טובי בחוריה ומחמדיה. מלחמתה של תורה הייתה קשה ועם כל זה שמר הרב על כבוד התורה ושום החלטה חשובה לא יצאה בלי הסכמתו וברכתו. (מתוך דבריו של הרב מאיר אביטבול מייסד ומנהל מכון בני יששכר ירושלים בהקדמתו ל ספר "ימי אברהם" של אבי הרב, הרה"ג ר' אברהם חלימי- סידי בהה זצוק"ל.)
 
בשלשה תחומים הצטיין מורנו הרב:
  - בהוראת התלמוד וההלכה
  - בדרשות לצבור הרחב
 - בהשפעתו הכבירה על הקהל
 
בלימוד התלמוד הייתה לו שיטה מיוחדת, מטרתו הייתה ששומעי לקחו יגיעו בהבנת הסוגיא התלמודית לדרגה הנקראת "עיון". כלומר, הבנה עמוקה במשא ומתן ההלכתי וחיפוש מדוקדק בלשונו הזהב על רש"י ז"ל. הוא היה מסביר כי רש"י כותב בעט של זהב; כמו שמטפלים בתכשיט יקר ושומרים עליו בשבע עיניים ולא משתמשים בו אלא בהזדמנויות מסוימות, כך הוא לשונו של רש"י. כל מלה בו מבטאת בדיוק את הרעיון שרצה להבליט בלשונו ובפרט אם התחיל רש"י את מאמרו במלה "כלומר" צריך אז לחפש את הקושי הלשוני שראה רש"י במאמר התלמודי, שאילץ אותו להשתמש במלה זו. באשר לתו"ס, היה אומר שלא נוכל להגיע לחכמתם כי הם היו בקיאים בכל הש"ס ללא גוזמה, וכאלו כל התלמוד היה מונח לפניהם, וכדי להבין כוונתם צריכים להסתכל בכל המקורות שהסתמכו עליהם לשם הוכחת שיטתם.
 
רבי פרג' חלימי
סידי פרג'
בעל האורות חיים
1957 -1876
נתבקש פעם ע"י ועד הקהילה לערוך מבחן לכל הרבנים הזוטרים המשמשים בקודש. הוא נתן דף גמרא לפרש בכתב, ולאחר חודש ימים אסף את כל המועמדים כשלשים במספר לבחינה בעל פה וכולם היו בטוחים שיבחר נושא חדש לבחינה. אך תמהו כאשר אמר שהבחינה תהיה על אותו נושא שנבחנו עליו בכתב. והשאלות ששאל היו כל כך הגיוניות, עד שהתרשמו כאלו מעולם לא ראו את הדף ההוא.
בשטח ההלכה היה הרב הפוסק בהא הידיעה ואף מעיר הבירה אלג'יר באו פעם אליו הרבנים לשאול בעצתו עצת תורה בעניין שהיה מעיק עליהם בבעיה הלכתית ויצאו מרוצים מאד.
 
בדרשות לצבור הרחב - בשונה מיתר הדרשנים שבעיר, שהיו מלקטים מאמרים וחידושים אנה ואנה בלי לקשר ביניהם, הוא היה היחיד שבדרשותיו המאלפות היה מדבר על נושא אחד, ומפתח אותו עד גמירא. כל חלקי אמרותיו היו חרוזים בשלשלת אחת. הוא היה אומר שעל הדרשן לדעת איך לקשר בין חלקי הדרשה באופן שהכול יהיה חטיבה אחת, כי הצבור לא יכול להתפזר במחשבתו, ובתום הדרשה לא יישאר בידו שום דבר ברור; לפיכך עליו לרכז את כל העניינים ולאחדם ע"י רעיון עיקרי העובר כחוט השני בין כל המאמרים והחידושים.
 
השפעתו על הציבור - מציאות חן שנהנה ממנה בעיני הצבור כולו הייתה משותפת לכל חלקי הקהילה בין בעיני חכמי העיר ובין בעיני יתר העם. אף אגודת הלוחמים המוסלמים בקשה ממנו לקבל עליו את נשיאות חברתם. לא ידוע אם קיבל את ההצעה. אך זה מראה בעליל שהיה מקובל על כל שדרות העם, והשפעתו הייתה גדולה מאוד. לא לחנם נתמנה כדיין בהיותו בגיל 22 שנים. הודות לגדולתו בתורה, נתקבלה הצעה להיותו רב ראשי של תוניסיה, והוא סירב להיענות להצעה. הוא טען שרב ראשי צריך להיות מעורב בחיי הקהל מקטנות ולא יכול לנהל את הקהילה למרות כל הידע שלו בחכמת התורה, אם לא רכש ידיעות ברורות על רוב המשפחות של העיר, ועל כל כוחות הרבנות שבשטח. ונוכל להמליץ עליו מאמר חז"ל בפרקי אבות "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו". בהתחשב בפעולתו במבורכת בכל השטחים, העניקה לו ממשלת צרפת, אות של "אביר לגיון הכבוד". אות שניתן בדרך כלל רק ליחידי סגולה ששקדו על שלום הצבור.
 
הוא השאיר אחריו שם עולם. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן. (מתוך דבריו של הרה“ג ר‘ יצחק זרביב זצ"ל, תלמידו וממשיך דרכו בכס הרבנות בקונסטנטין עד לשנת 1962, בהקדמתו לספר "אורות חיים" של הרהמ"ח זצוק"ל.)
 
 
 
 
 
לעילוי נשמת אבי ר' שמואל אטלי - אמי רוז ורדה אטלי לבית זרביב - חמי ר' דוד אריה כוכבי

ת. נ. צ. ב. ה